ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה יז
תַּחְתִּית הַצּוֹרְפִים. צוֹרְפֵי זָהָב וָכֶסֶף יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶם כְּלִי שֶׁשְּׁמוֹ תַחְתִּית, וְהוּא עָשׂוּי לָתֵת בְּתוֹכוֹ גְרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב. אֲבָל שֶׁל נַפָּחִים אֵין עָשׂוּי לְקַבֵּל וְלֹא מְיֻחָד נַמִּי לִישִׁיבָה:
מַשְׁחֶזֶת. שֶׁל עֵץ שֶׁמַּשְׁחִיזִין בָּהּ אֶת הַסַּכִּין. וְעוֹשִׂין לָהּ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן, שֶׁמּוֹשְׁחִין בָּהּ שֶׁמֶן לְהַשְׁחִיז:
פִּנְקָס שֶׁל שַׁעֲוָה. שֶׁיֶּשׁ לַחֶנְוָנִי וְלַשֻּׁלְחָנִי שֶׁכּוֹתֵב עָלָיו בְּחֶרֶט:
קַשׁ. זַנְבוֹת הַשִּׁבֳּלִים. וְעוֹשִׂים מֵהֶם מַחְצְלָאוֹת:
וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ. שֶׁהוּא חָלוּל וְיֵשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל:
רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּבּוּלוֹ מֻעָט, דְּהָא תְנַן לְעֵיל הָעוֹשֶׂה כְלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם טָמֵא. וְקָמִפְלְגֵי אִי הָוֵי דָבָר הָעוֹמֵד אִי לֹא, דְּאֵין טָמֵא אֶלָּא דָבָר הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. וְרַבִּי עֲקִיבָא חֲשִׁיב לֵיהּ דָּבָר הָעוֹמֵד, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לָא חֲשִׁיב לֵיהּ דָּבָר הָעוֹמֵד. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
פַּקּוּעוֹת. דְּלַעַת מִדְבָּרִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲבַטִּיחִים קְטַנִּים מָרִים, וְקָנֶה שֶׁלָּהֶן חָלוּל כִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קַשׁ:
חֵלֶף. מִין עֵשֶׂב הוּא וְעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ חֲלָפִים וּמַחְצְלָאוֹת. וְקוֹרִין לוֹ בַעֲרָבִי חלפ"ה:
טְהוֹרָה. מִטֻּמְאַת שֶׁרֶץ. אֲבָל לֹא מִמִּשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. שֶׁהִיא מִטַּמְּאָה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב דְּאוֹרַיְתָא אִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְסַכֵּךְ:
קָנֶה שֶׁחֲתָכוֹ לְקַבָּלָה. לָתֵת בּוֹ כְּחֹל וְכַיּוֹצֵא בוֹ:
הַכָּכָי. הַמֹּחַ הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּנֶה. וְקֹדֶם לָכֵן אֵין לַקָּנֶה טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: