ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה טז
קְנֵה הַמֹּאזְנַיִם. הָרַמָּאִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ חָלוּל וּמַנִּיחִין בַּחֲלָלוֹ כֶסֶף חַי, וּכְשֶׁשּׁוֹקְלִין מַטִּין בַּקָּנֶה מְעַט וְהוֹלֵךְ הַכֶּסֶף חַי לְצַד הַדָּבָר הַנִּשְׁקָל וּמַכְבִּיד וּמַכְרִיעוֹ:
וְהַמָּחוֹק. שֶׁמּוֹחֲקִין בּוֹ הַמִּדָּה כְשֶׁהִיא גְדוּשָׁה. וְאִם עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל דְּלַעַת וְכַיּוֹצֵא בָהּ מִן הַדְּבָרִים הַקַּלִּים, הוּא מֵקֵל, וְרַע לַמּוֹכֵר. וְאִם עוֹשִׂים אוֹתוֹ מִמַּתֶּכֶת, הוּא מַכְבִּיד, וְרַע לַלּוֹקֵחַ. אֲבָל עוֹשִׂים אוֹתוֹ שֶׁל זַיִת וְשֶׁל אֱגוֹז וְשֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ. וְהָרַמַּאי עוֹשֶׂה הַמָּחוֹק שֶׁל זַיִת וְשֶׁל אֱגוֹז חָלוּל, כְּשֶׁהוּא מוֹכֵר מַכְנִיס בּוֹ מַתֶּכֶת כְּדֵי שֶׁיַּכְבִּיד, וּכְשֶׁהוּא קוֹנֶה מְסַלְּקוֹ:
וְהָאֵסֶל. מוֹט שֶׁנּוֹשְׂאִים בּוֹ בַכָּתֵף. וּכְשֶׁיֶּשׁ פּוֹעֲלִים מְרֻבִּים, לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל שָׂכָר מֵשִׂים בְּבֵית קִבּוּל שֶׁבַּמּוֹט אֶת שְׂכָרוֹ, וְאוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת לֹא נָתַתָּ לִי שְׂכָרִי, וּכְשֶׁמְּחַפְּשִׂים אוֹתוֹ אֵין נוֹתְנִים לֵב לְחַפֵּשׂ שָׁם:
קָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית קִבּוּל מַיִם. וְשׁוֹתֶה מֵהֶן, וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ אִם טָעַם כְּלוּם, אוֹמֵר אֲנִי מִתְעַנֶּה הַיּוֹם. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ, בֵּית קִבּוּל מַיִם, בֵּית קִבּוּל מַשְׁקִין, וּכְשֶׁטּוֹרֵחַ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בְּבֵית הַבַּד גּוֹנֵב בּוֹ מִן הַשֶּׁמֶן:
מַקֵּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית קִבּוּל מְזוּזָה וּמַרְגָּלִית. וְעוֹשִׂין כֵּן כְּדֵי לִגְנֹב בּוֹ אֶת הַמֶּכֶס:
אוֹי לִי אִם אֹמַר. שֶׁמָּא יִלְמְדוּ מִמֶּנִּי בְנֵי אָדָם לְרַמּוֹת:
וְאוֹי לִי אִם לֹא אֹמַר. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָרַמָּאִין, אֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּקִיאִים בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבֹאוּ לְרַמּוֹת יוֹתֵר. וְלָמָּה אֲמָרָם, מִשּׁוּם דִּכְתִיב (הושע יד) כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם: