ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יד · משנה ד
הָעֹל שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא. דִּפְשׁוּטֵי כְלֵי מַתָּכוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה:
קַטְרָב. שְׁנֵי עֵצִים יֵשׁ, מִצַּד זֶה מִן הָעֹל וּמִצַּד זֶה מִן הָעֹל, וְהֵן נְקוּבִים, וּמַכְנִיסִין בְּתוֹךְ אוֹתוֹ נֶקֶב עֵץ וּשְׁמוֹ קַטְרָב, וְקוֹשְׁרִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ הַבָּקָר. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, שֶׁהַקַּטְרָב הוּא הָעֵץ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל שְׁנֵי צְדָדֵי הַבְּהֵמוֹת, וְהָעֹל בְּאֶמְצָעוֹ:
וְהַכְּנָפַיִם. הֵם שְׁנֵי קְצָווֹת שֶׁל קַטְרָב. מִלְּשׁוֹן עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם. וְהֵם שֶׁל בַּרְזֶל:
הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת. כְּלוֹמַר, אִם נַעֲשׂוּ הַקְּצָווֹת שֶׁל קַטְרָב לְקַבֵּל בָּהֶם אֶת הָרְצוּעוֹת, הֵן טְמֵאִים, שֶׁחֲשׁוּבִין כְּלִי. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ לְנוֹי, טְהוֹרִים, לְפִי שֶׁהִיא מַתֶּכֶת הַמְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ:
וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְהֵמָה. קוֹשְׁרִים עַל צַוְּארֵי בְהֵמָה בַּרְזֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵחָנֵק בַּחֶבֶל שֶׁקּוֹשְׁרִים בּוֹ הַקַּטְרָב:
הַסּוֹמֵךְ. יֵשׁ בְּאֶמְצַע הָעֹל כְּמִין טַבַּעַת גְּדוֹלָה וּבוֹ נִכְנָס רֹאשׁ הַמַּחְרֵשָׁה וְרֹאשׁ הָעֲגָלָה, וְאוֹתוֹ טַבַּעַת קָרוּי סוֹמֵךְ:
מַחְגֵּר. חֶבֶל שֶׁקּוֹשְׁרִים תַּחַת צַוַּאר הַשּׁוֹר. וְאִית דְּגָרְסֵי וְהַמַּסְגֵּר, וְהוּא יָתֵד [שֶׁל בַּרְזֶל] שֶׁנּוֹתְנִים בִּקְצֵה הָעֹל שֶׁלֹּא תִתְעַוֵּת הָעֲגָלָה מִפְּנֵי אֹרֶךְ הָעֹל:
תַּמְחוּיוֹת. כְּמִין קְעָרוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל עֹל, וּקְרוּיִין תַּמְחוּיוֹת:
עִנְבָּל. הוּא הַבַּרְזֶל הַמְקַשְׁקֵשׁ בְּתוֹךְ הַזּוֹג:
צִנּוֹרָא. אֻנְקְלִי שֶׁתּוֹחֲבִים בַּמַּשְּׂאוֹי שֶׁבָּעֲגָלָה שֶׁלֹּא יִפֹּל:
וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּם. כְּלוֹמַר, כָּל מַסְמֵר שֶׁנַּעֲשָׂה לְחַבֵּר הַפְּרָקִין שֶׁל עֲגָלָה זוֹ בְּזוֹ. לַאֲפוֹקֵי הַמַּסְמְרִים שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְחַבֵּר, אֶלָּא לְנוֹי. שֶׁאֵלּוּ אֵין מְטַמְּאִין: