ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה ה
חֲרִירָהּ. כְּמוֹ חוֹרָהּ. הַחוֹר שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ הַחוּט:
עֻקְצָהּ. הָרֹאשׁ הַחַד שֶׁמַּכְנִיסִים בַּבֶּגֶד כְּשֶׁתּוֹפְרִין. כְּמוֹ עֻקְצֵי תְאֵנִים, שֶׁהוּא הַחֹד שֶׁבַּתְּאֵנִים:
אִם הִתְקִינָהּ לְמִתּוּחַ. דֶּרֶךְ הָאוֹרְגִים שֶׁלּוֹקְחִים מַחַט שְׁבוּרָה וְנוֹתְנִים אוֹתָהּ בִּשְׂפַת הַבֶּגֶד כְּדֵי שֶׁיִּמָּתְחוּ שִׂפְתוֹתֶיהָ:
מַחַט שֶׁל סַקָּאִים. מַחַט גָּדוֹל שֶׁתּוֹפְרִים בּוֹ הַשַּׂקִּים הָעֲשׂוּיִים מִשְּׂעַר עִזִּים, וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מִן הַבְּגָדִים הַגַּסִּין:
שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּהּ. בְּפִנְקָס שֶׁל שַׁעֲוָה:
שֶׁל מִתּוּחַ. אִם הִתְקִינָהּ לִמְתֹּחַ בָּהּ שְׂפַת הַבֶּגֶד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאוֹרְגִים עוֹשִׂים:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה. שֶׁהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לִמְתֹּחַ בְּלֹא עֻקְצָהּ וּבְלֹא חֲרִירָהּ:
אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּר בָּהּ מִפְּנֵי הַחֲלֻדָּה. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים, דְּכָל זְמַן שֶׁרֹשֶׁם הַחֲלֻדָּה נִכֶּרֶת בַּבֶּגֶד, הַיְנוּ עִכּוּב הַתְּפִירָה, טְהוֹרָה, דְּהָכִי מַשְׁמַע בְּפֶרֶק בַּמֶּה בְּהֵמָה [שַׁבָּת דַּף נב]:
צִנּוֹרָא. מַזְלֵג קָטָן עָקֹם בְּרֹאשׁוֹ, וּרְגִילִין לְהַפֵּךְ בּוֹ בָשָׂר עַל גַּבֵּי גֶחָלִים. וְיֵשׁ מֵהֶן קְטַנִּים שֶׁמּוֹחֲטִין בָּהֶן פְּתִילוֹת וּמְקַנְּחִים בָּהֶן נֵרוֹת. וּכְשֶׁפְּשָׁטָהּ הָוֵי כְמַחַט שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ וְעֻקְצָהּ, וּטְהוֹרָה: