ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ג
הַקְּנוֹנִין. קָנוֹן שֶׁבּוֹרְרִים בּוֹ קִטְנִית. וְהוּא נַעֲשֶׂה מֵחֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל:
קְלָתוֹת. קֻפּוֹת קְטַנּוֹת:
סוּגִים. קֻפּוֹת גְּדוֹלוֹת:
שְׁנֵי דוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. לְאַחַר שֶׁאָרְגוּ שׁוּלֵי הַקֻּפָּה, אוֹרְגִים סְבִיבוֹתֶיהָ עִגּוּלִים כְּפִי מַה שֶּׁרוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה רְחָבָה בְדָפְנוֹתֶיהָ בְּגָבְהָהּ, וְאוֹתָן עִגּוּלִים שֶׁל דְּפָנוֹת קְרוּיִין דּוּרִים:
וְכַן שֶׁל מֹאזְנַיִם. הַבָּסִיס שֶׁנּוֹתְנִים עָלָיו הַמֹּאזְנַיִם:
דּוּר אֶחָד. מִשֶּׁיַּגְבִּיהַּ עַל שְׂפָתוֹ עִגּוּל אֶחָד:
שְׁתֵּי צְפִירוֹת. שְׁתֵּי סִבּוּבִים:
וְהֶעָרָק. שֶׁאֵין שְׂפָתוֹ גְבוֹהָה כִּשְׂפַת הַקֻּפָּה:
מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה צְפִירָה אַחַת טָמֵא. וְעָרָק עָשׂוּי מִשַּׁעַם וְאָרְכּוֹ יוֹתֵר מֵרָחְבּוֹ, כְּתֵבָה שֶׁל רַצְעָנִים. וְקָרוּי עָרָק. וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל (בראשית יד), תַּרְגּוּם וְעַד עַרְקַת מְסָאנָא. וּמִשּׁוּם דִּכְלֵי גֶמִי וְשַׁעַם דִּין כְּלֵי עֵץ יֵשׁ לָהֶם, הִלְכָּךְ תְּנִינְהוּ גַבֵּי הֲדָדֵי עִם כְּלֵי עֵץ: