ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ב
הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ. מֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן:
מִשֶּׁיַּחְסֹם. כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה קֻפָּה אוֹ סַל וְגוֹמֵר אֶת שְׂפָתוֹ זוֹ הִיא חֲסִימָה:
וִיקַנֵּב. לְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר הַשָּׂפָה, וְנִשְׁתַּיְּרוּ קִסְמִין רָאשֵׁי קְרוּמִיּוֹת הַבּוֹלְטִין, פּוֹסְקָן וְקוֹטְמָן, וְזוֹ הִיא קְנִיבָה:
שֶׁל תְּמָרָה. סַלִּים הָעֲשׂוּיִן מֵחֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל:
שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין. בְּלֹא קְנִיבָה:
כַּלְכָּלָה. סַל שֶׁל גֶּמִי:
הַתְּלוֹיָה. שֶׁיִּגְמֹר הַחֶבֶל שֶׁתּוֹלֶה בָהּ:
בֵּית הַלְּגִינִים. כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ לְגִינִין לִשְׁמֹר:
בֵּית הַכּוֹסוֹת. כְּלִי שֶׁמַּצְנִיעִין בּוֹ כּוֹסוֹת: