ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ו
וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶן טְמֵאִים. בְּנֵי אָדָם טְמֵאִים:
טְהוֹרִים. שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בִדְרִיסָתָן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִקְרָא עֲלֵיהֶם שֵׁם טֻמְאָה בָעוֹלָם:
כּוּשׁ. פֶּלֶךְ שֶׁהָאִשָּׁה טוֹוָה בוֹ וְיֵשׁ בַּרְזֶל עָקֹם בְּרֹאשׁוֹ וּשְׁמוֹ צִנּוֹרָא, וּפְעָמִים נִשְׁקַע הַבַּרְזֶל בְּתוֹךְ הָעֵץ וְכֻלּוֹ מְכֻסֶּה בָעֵץ:
מַלְמָד. מַקֵּל אָרֹךְ וּבְרֹאשׁוֹ כְּעֵין מַסְמֵר דַּק, וּמַדְרִיכִים בּוֹ הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ, לְכָךְ הוּא קָרוּי מַלְמַד הַבָּקָר. וְהַמַּסְמֵר שֶׁבְּרֹאשׁוֹ קָרוּי דָּרְבָּן, כְּמוֹ דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת (קהלת יב):
וּלְבֵנָה שֶׁבָּלְעָה אֶת הַטַּבַּעַת. שֶׁגִּבֵּל הַטַּבַּעַת בְּטִיט הַלְּבֵנָה וְנִצְרְפָה עִמָּהּ בַכִּבְשָׁן:
נִכְנְסוּ לְאֹהֶל הַמֵּת. כְּשֶׁהֵן בְּלוּעִים וּטְמוּנִים בְּתוֹךְ הַכּוּשׁ אוֹ בְתוֹךְ הַמַּלְמָד אוֹ בְתוֹךְ הַלְּבֵנָה:
נִטְמָאוּ. שֶׁאֵין מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת וְכֵן מִיַּד כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא כְלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ, וְהַאי לֹא דָמֵי אֶלָּא לְעֶצֶם כַּשְּׂעֹרָה הַכָּרוּךְ בְּסִיב:
הֱסִיטָן הַזָּב. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶן אֶלָּא שֶׁהִכְרִיעָן:
נִטְמָאוּ. שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא בְהֶסֵּט. אֲפִלּוּ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל מִטַּמֵּא בְהֶסֵּט, כָּל שֶׁכֵּן הַאי:
נָגַע בָּהֶן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. כְּשֶׁהֵן בְּלוּעִין:
טָהוֹר. הַכִּכָּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא שֶׁל תְּרוּמָה וְשֵׁנִי פוֹסֵל בּוֹ. וַאֲפִלּוּ הַבַּרְזֶל הַבָּלוּעַ הוּא אַב הַטֻּמְאָה לֹא אָמְרִינַן נַעֲשָׂה הָעֵץ הַמְכַסֶּה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי וְיִהְיֶה הַכִּכָּר שְׁלִישִׁי וְנִפְסָל, אֲבָל מְטַמְּאִים אֶת הַתַּנּוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּלוּעִין, לְפִי שֶׁהַתַּנּוּר מִטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ וַאֲפִלּוּ לֹא נָגְעָה הַטֻּמְאָה בוֹ, וְטֻמְאָה בְלוּעָה מְטַמְּאָתוֹ כִּדְפָרֵישְׁנָא בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל: