ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה י
מַגַּע טְמֵא מֵת. אָדָם שֶׁנָּגַע בִּטְמֵא מֵת וְנַעֲשָׂה רִאשׁוֹן, דִּטְמֵא מֵת הָוֵי אַב הַטֻּמְאָה וְעוֹשֶׂה הַנּוֹגֵעַ בּוֹ רִאשׁוֹן, וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹךְ פִּיו מְטַמְּאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לַאֲוִירוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מְטַמְּאוֹ דְאֵין כְּלִי מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זֶה אוֹמֵר מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי, כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת פָּרָה, דְּרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִים שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִים כֵּלִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֶה זָב וְזָבָה כִדְאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. וָאֳכָלִים דְּנָקַט הָכָא, כְּדִי נָסְבָא, שֶׁהֲרֵי אֵין אֹכֶל מְטַמֵּא כְלִי, אֶלָּא מַשְׁקִים בִּלְבַד מְטַמְּאִים כֵּלִים. וּקְפִיצַת פִּיו אֵינָהּ מַצֶּלֶת, דְּאֵין צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים כְּדִתְנַן לְעֵיל, וּבַר מִן דֵּין הָא תַנְיָא בַתּוֹסֶפְתָּא דְכֵלִים הַכֹּל מַצִּילִים מִיַּד כְּלֵי חֶרֶס אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה חוּץ מִן הָאָדָם. הִלְכָּךְ, טָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִים לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר שֶׁהוּא טָמֵא, נִטְמְאוּ, דְּאֵין הָאָדָם מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס:
בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. יָדַיִם שֶׁהֵם שְׁנִיּוֹת לַטֻּמְאָה וּפוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה:
הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו. לִטֹּל אֶת הַצְּרוֹר שֶׁבְּפִיו, אוֹ כָּל מִידִי:
רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. הַדְּבֵלָה. לְפִי שֶׁהַיָּדַיִם מְסֹאָבוֹת טִמְּאוּ אֶת הָרֹק לִהְיוֹת תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁקֶה, וְהָרֹק טִמֵּא אֶת הַדְּבֵלָה, דְּרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי בְחֻלִּין:
וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. סָבַר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצָא הָרֹק מִן הַפֶּה לָא חֲשִׁיב מַשְׁקֶה.
וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. כְּשֶׁהָפַךְ הַדְּבֵלָה מִצַּד זֶה לְצַד זֶה בְתוֹךְ פִּיו, שֶׁנֶּעֱקָר הָרֹק. וּמְטַהֵר בְּלֹא הָפַךְ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֱקַר לֹא נֶחְשָׁב מַשְׁקֶה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: