ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
טַבְלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ לִזְבֵּז וּמַחְתָּה שְׁלֵמָה. שֶׁיֵּשׁ לָהּ דְּפָנוֹת, טְמֵאִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית קִבּוּל. וּמֵרֵישָׁא דְּהַטְּהוֹרִים שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס הָוֵי שָׁמְעִינַן דְּהָנָךְ טְמֵאִים, אֶלָּא אוֹרְחֵיהּ דְּתַנָּא הָכִי, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת [דַּף מג] וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת, וְהָכִי אִיכָּא טוּבָא בַמִּשְׁנָה:
טַבְלָה. שֶׁל חֶרֶס:
שֶׁהִיא מְלֵאָה קְעָרוֹת. שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה קְעָרוֹת קְעָרוֹת, וְהַקְּעָרוֹת הֵן מִגּוּפָהּ וּמְחֻבָּרִין בָּהּ:
וְאִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז עוֹדֵף. אִם שְׂפַת הַטַּבְלָא סָבִיב עוֹדֵף וְעוֹלֶה לְמַעְלָה יוֹתֵר מִפִּיהֶן שֶׁל קְעָרוֹת:
נִטְמְאָה אַחַת מֵהֶן נִטְמְאוּ כֻלָּן. דִּכְשֶׁנִּכְנָס הַשֶּׁרֶץ בְּפִי הַקְּעָרָה כְּבָר נִכְנַס בַּאֲוִיר הַלִּזְבֵּז הָעוֹדֵף סָבִיב, וְנִטְמֵאת כָּל הַטַּבְלָא, דִּכְלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מֵאֲוִירוֹ, וּכְשֶׁנִּטְמֵאת הַטַּבְלָא כֻלָּהּ נִטְמְאוּ כָל הַקְּעָרוֹת שֶׁהֵן מִגּוּפָהּ:
בֵּית הַתְּבָלִין. כְּלִי חֶרֶס עָשׂוּי רִבּוּעִים רִבּוּעִים, לָתֵת בְּכָל רִבּוּעַ וְרִבּוּעַ מִין אֶחָד שֶׁל תְּבָלִין וְלֹא יִתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה:
קַלְמָרִים הַמְתֹאָמוֹת. כְּלִי עָשׂוּי לָתֵת בְּתוֹכוֹ הַדְּיוֹ וְהַקֻּלְמוֹס וְהַכֵּלִים הַצְּרִיכִים לַסּוֹפֵר. וְעָשׂוּי גַּם הוּא רִבּוּעִים רִבּוּעִים תְּאוֹמִים, וּבְאַרְצֵנוּ מֵהֶם הַרְבֵּה, וְקוֹרִים לָהֶם בְּלַעַ"ז קלמר"י:
בֵּית תְּבָלִין שֶׁל עֵץ. שֶׁעָשׂוּי גַּם הוּא רִבּוּעִים רִבּוּעִים וְאֵין לוֹ לִזְבֵּז עוֹדֵף:
שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקֶה. דְּרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִים הַבָּאִים מֵחֲמַת שֶׁרֶץ לְטַמֵּא כֵּלִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֶה זָב וְזָבָה, שֶׁהֵם מְטַמְּאִים כֵּלִים דְּאוֹרַיְתָא. וְדַוְקָא כְשֶׁנִּטְמָא בְמַשְׁקֶה לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ, שֶׁכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִים לֹא נִטְמָא תוֹכוֹ, הִלְכָּךְ כְּשֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין הָוֵי דֹּפֶן שֶׁל הַטָּמֵא אֲחוֹרָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וְלֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. אֲבָל בְּטֻמְאַת שֶׁרֶץ דְּאוֹרַיְתָא דְּכָל הֵיכָא דְּנָגַע בִּכְלִי עֵץ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו בֵּין מִתּוֹכוֹ נִטְמָא כֻלּוֹ, אִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן נִטְמָא חֲבֵרוֹ, שֶׁהַטֻּמְאָה נוֹגַעַת בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו. וּבִכְלִי חֶרֶס דְּאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ, אֲפִלּוּ בְטֻמְאַת שֶׁרֶץ אִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ, דְּתוֹכוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשֶׂה גַב לַחֲבֵרוֹ, וּכְלִי חֶרֶס אֵין מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ. אֲבָל כְּלִי עֵץ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ בְטֻמְאַת שֶׁרֶץ, אֲבָל לֹא בְטֻמְאַת מַשְׁקִין לִהְיוֹת נִטְמָא כֻלּוֹ:
חוֹלְקִים אֶת עָבְיוֹ. דֹּפֶן עָב וְרָחָב שֶׁבֵּין שְׁנֵי הָרִבּוּעִים, רָמִינַן פַּלְגָּא לְהַאי גִּיסָא וּפַלְגָּא לְהַאי גִּיסָא בְטֻמְאַת מַשְׁקִים דְּרַבָּנָן, וַחֲצִי עֳבִי הַדֹּפֶן שֶׁלַּצַּד הַטָּהוֹר טָהוֹר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: