ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
הַטְּהוֹרִים שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס. פְּשׁוּטֵי כְלֵי חֶרֶס שֶׁהֵן טְהוֹרִים, דִּכְתִיב בְּהוּ (ויקרא יא) אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ, אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ טָמֵא, אֶת שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ טָהוֹר:
טַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז. לוּחַ חָלָק שֶׁאֵין לוֹ שָׂפָה סָבִיב:
וּמַחְתָּה. שֶׁחוֹתִים בָּהּ גֶּחָלִים:
פְּרוּצָה. שֶׁאֵין לָהּ דְּפָנוֹת:
אַבּוּב שֶׁל קַלָּאִים. כְּלִי חֶרֶס שֶׁקּוֹלִים בּוֹ קִטְנִיּוֹת עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ. וּפָשׁוּט הוּא בְלֹא בֵית קִבּוּל, וּמְנֻקָּב כִּכְבָרָה בְשׁוּלָיו כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ:
קַלָּאִים. כְּמוֹ קָלוּי בָּאֵשׁ:
וְסִילוֹנוֹת. מַרְזֵבוֹת:
אַף עַל פִּי כְפוּפִין. אַף עַל פִּי שֶׁכְּפוּפִין מִשְּׁנֵי צִדֵּיהֶן. וְהוּא שֶׁלֹּא חָקַק בָּהֶן בֵּית קִבּוּל צְרוֹרוֹת:
כַּבְכָּב. כְּלִי שֶׁמְּכַסִּים בּוֹ סַלִּים שֶׁל פַּת. וְיֵשׁ גּוֹרְסִין כַּפְכַּף. שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הַסַּל. וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל, טָהוֹר. שֶׁכָּל הַמְשַׁמֵּשׁ כָּפוּי בִּכְלֵי חֶרֶס, טָהוֹר:
וְהַטְּפִי. הוּא כְּלִי חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל וּמְקַבֵּל טֻמְאָה, דְּהָכִי מוֹכַח לְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקָא. וְהַאי דְטָהוֹר הָכָא, מִשּׁוּם דְּהִתְקִינוֹ לַעֲנָבִים וְעָשָׂה בּוֹ שִׁנּוּי, מוֹכִיחַ דִּלְכַסּוֹת בּוֹ עֲנָבִים קָא בָּעֵי לֵיהּ וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה:
חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין. כְּמִין חָבִית חֲלוּלָה, וּסְתוּמָה הִיא וְאֵין לָהּ פֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא נִשְׁקַעַת בַּמַּיִם. וְנִשְׁעָנִים עָלֶיהָ וּלְמֵדִין לָשׁוּט בָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ בֵּית קִבּוּל, אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְקַבָּלָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקַבָּלָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
וְחָבִית דְּפוּנָה בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ. מַחַץ הוּא כְלִי גָדוֹל שֶׁל חֶרֶס, וּכְעֵין חָבִית עָשׂוּי לוֹ בְשׁוּלָיו שֶׁאָדָם מֵשִׂים יָדוֹ לְתוֹכָהּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַגְבִּיהַּ הַמַּחַץ. וּלְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית חָבִית זוֹ לְקַבָּלָה, אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:
דְּפוּנָה. טְמוּנָה:
וְהַמִּטָּה וְהַכִּסֵּא וְהַסַּפְסָל. כָּל אֵלּוּ אֵין עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה:
וְהַסְּפִינָה. אַף עַל פִּי שֶׁעֲשׂוּיָה לְקַבָּלָה וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס, טְהוֹרָה. וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת יָלְפִינַן לַהּ דִּכְתִיב (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם, וּפְשִׁיטָא דָאֳנִיָּה בַיָּם הִיא, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ מַה יָּם טָהוֹר אַף אֳנִיָּה טְהוֹרָה:
כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶס אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם. חֲכָמִים גָּזְרוּ עַל מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁיְּטַמְּאוּ כֵלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁרֶץ, דְּהַשְׁתָּא הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, מְטַמְּאִים כֵּלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאִם נָגְעוּ בַאֲחוֹרֵי הַכְּלִי נִטְמְאוּ אֲחוֹרָיו וְלֹא נִטְמָא תוֹכוֹ. וְהַשְׁתָּא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵין טֻמְאַת אֲחוֹרַיִם נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּכְלִי חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ. אֲבָל כָּל שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ אֵין לוֹ טֻמְאַת אֲחוֹרַיִם, וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים מֵאֲחוֹרָיו לֹא נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הַכְּלִי: