ברטנורא על משנה כלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
מְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא. מִשֶּׁהִגְבִּיהַּ אֶחָד מֵהֶן, בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין שֶׁהִגְבִּיהוֹ חֲבֵרוֹ עַל כְּתֵפוֹ. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא נָגַע הוּא בַטֻּמְאָה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה קְשׁוּרָה בְחֶבֶל וְהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי הַחֶבֶל, כֵּיוָן שֶׁהֵנִיעַ כֹּבֶד הַדָּבָר הַטָּמֵא בְּעַצְמוֹ נִטְמָא הָאָדָם טֻמְאַת מַשָּׂא לְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁעָלָיו, אוֹ כָל בְּגָדִים וְכֵלִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן, חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס, כָּל זְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה עַל גַּבָּיו. אֲבָל לְאַחַר שֶׁפָּרַשׁ מִן הַטֻּמְאָה אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵלִים בִּנְגִיעָה, לְפִי שֶׁהַנּוֹשֵׂא אֶת הַטֻּמְאָה, לְאַחַר שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנָּה אֵינוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, וְאֵין כֵּלִים מְקַבְּלִים טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה. וַאֲפִלּוּ בִזְמַן שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת הַטֻּמְאָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אֶלָּא שְׁאָר כֵּלִים בִּלְבַד. וְאֵין לְךָ טָמֵא טֻמְאַת מַשָּׂא אֶלָּא הָאָדָם בִּלְבַד, וְלֹא כֵלִים וְלֹא אֳכָלִים וּמַשְׁקִים, שֶׁאִם הָיוּ כֵלִים רַבִּים זֶה עַל גַּב זֶה וּנְבֵלָה אוֹ מֵי נִדָּה בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן, לֹא נִטְמְאוּ הַכֵּלִים הַתַּחְתּוֹנִים בְּמַשָּׂא כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָגְעוּ בַנְּבֵלָה אוֹ בְמֵי הַנִּדָּה. וְכֵן אֳכָלִים וּמַשְׁקִים אֵין טְמֵאִים טֻמְאַת מַשָּׂא, דְּגַבֵּי טֻמְאַת מַשָּׂא כְתִיב לָכֶם, וְדָרְשִׁינַן לָכֶם הֵם מְטַמְּאִים בְּמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאִים לֹא כֵלִים וְלֹא אֳכָלִים וּמַשְׁקִים בְּמַשָּׂא. וּכְשֵׁם שֶׁהַנְּבֵלָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, כָּךְ מְטַמְּאָה בְהֶסֵּט, שֶׁהֶסֵּט מִמִּין מַשָּׂא הוּא, כְּגוֹן שֶׁהָיָה עֵץ מֻנָּח בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְרֹאשׁ הַכֹּתֶל וּנְבֵלָה בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל הָעֵץ וּבָא אָדָם וְהִכְרִיעַ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ הַקָּצֶה שֶׁבּוֹ הַנְּבֵלָה מֵחֲמַת הַכְרָעָתוֹ, נִטְמָא טֻמְאַת הֶסֵּט, דַּהֲוֵי כְנוֹשֵׂא:
וַחֲשׂוּכֵי בְגָדִים בְּמַגָּע. כְּלוֹמַר מְנוּעִים הַבְּגָדִים מִטֻּמְאָה אִי אִיכָּא מַגָּע בְּלֹא מַשָּׂא, שֶׁהַנּוֹגֵעַ בַּנְּבֵלָה אוֹ בְמֵי הַנִּדָּה וְאֵינוֹ נוֹשְׂאָם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֲפִלּוּ בְגָדִים שֶׁעָלָיו, כְּדִכְתִיב (ויקרא יא) הַנּוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב, וְלֹא נִזְכַּר שָׁם כִּבּוּס בְּגָדִים, וּבְמֵי הַנִּדָּה נַמִּי כְתִיב (במדבר יט) וְהַנֶּפֶשׁ הַנּוֹגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב. חֲשׂוּכֵי, לְשׁוֹן מְנִיעָה. כְּמוֹ וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ (בראשית כב):