ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ט
הַלְּבָדִים. צֶמֶר טָרוּף בְּלֹא טְוִיָּה וַאֲרִיגָה וְעוֹשִׂין מִמֶּנּוּ בֶּגֶד. וְאִם טָרַף צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחַד וְעָשָׂה מֵהֶן בֶּגֶד אֲסוּרִים מִדְּרַבָּנָן, דְּדַוְקָא מִן הַתּוֹרָה הוּא מַצְרִיךְ שְׁלָשְׁתָּן שׁוּעַ טָווּי וָנוּז, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן בְּחַד מִנַּיְהוּ סַגִּי אוֹ שׁוּעַ אוֹ טָווּי אוֹ נוּז, וְהָנָךְ כֵּיוָן שֶׁהֵם שׁוּעִין אֲסוּרִים מִדִּבְרֵיהֶם:
פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן. הָאוֹרְגִים אַחַר שֶׁמַּשְׁלִימִים הַבֶּגֶד רְגִילִים לַעֲשׂוֹת עַל שְׂפָתוֹ [שְׁלֹשָׁה] וְאַרְבָּעָה חוּטִין עָב כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַבֶּגֶד, וְהוּא קָרוּי פִּיו, וְאִם הַבֶּגֶד שֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר לַעֲשׂוֹת פִּיו שֶׁל צֶמֶר:
מִפְּנֵי שֶׁחוֹזְרִין לָאָרִיג. מְסַבְּבִין אֶת הָאָרִיג. פֵּרוּשׁ אַחֵר דּוֹמִין לָאָרִיג:
מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן. יְתָרִים וַחֲבָלִים שֶׁל צֶמֶר צָבוּעַ אַרְגָּמָן:
אֲסוּרוֹת. לַחְגֹּר עַל גַּבֵּי חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר. שֶׁדַּרְכָּן לְחַבֵּר בִּמְלִילָה הַחֲגוֹר שֶׁל צֶמֶר עִם הֶחָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן קֹדֶם שֶׁיִּקְשֹׁר בָּהּ מָתְנָיו:
לֹא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם חֲגוֹרוֹת שֶׁל צֶמֶר וַחֲגוֹרוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְיִקְשְׁרֵם זֶה בָזֶה:
אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָאֶמְצַע. כְּגוֹן רְצוּעָה שֶׁל עוֹר שֶׁמְּשִׁיחוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּן בְּרֹאשָׁהּ אֶחָד וּמְשִׁיחוֹת שֶׁל צֶמֶר בְּרֹאשָׁהּ הָאַחֵר, וּכְשֶׁהוּא חוֹגֵר בָּהּ קוֹשֵׁר שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל פִּשְׁתָּן זֶה בָזֶה. דְּאִי לָאו הָכִי פְּשִׁיטָא דְשָׁרֵי, שֶׁהֲרֵי מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם דִּבְגָדִים שֶׁל צֶמֶר מְשִׂימִים תַּחְתֵּיהֶם עוֹרוֹת טְלָאִים שֶׁהֵם תְּפוּרִים בְּפִשְׁתָּן: