ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ח
שׁוּעַ טָווּי וָנוּז. שׁוּעַ סָרוּק בַּמַּסְרֵק וְשׁוּעַ חָלָק. אִישׁ חָלָק מְתַרְגְּמִינַן גְּבַר שְׁעִיעַ:
נוּז. שָׁזוּר, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי חוּטִין שְׁזוּרִין יַחַד. וְעִקַּר כִּלְאַיִם מִן הַתּוֹרָה שֶׁיִּהְיֶה הַצֶּמֶר סָרוּק וְטָווּי וְשָׁזוּר לְבַדּוֹ, וְכֵן הַפִּשְׁתָּן סָרוּק וְטָווּי וְשָׁזוּר לְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ אֲרוּגִים יַחְדָּו אוֹ מְחֻבָּרִים יַחַד בִּשְׁתֵּי תְכִיפוֹת, דַּהֲווּ כְּאָרִיג. וּמִשּׁוּם הָכִי אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמִשְׁרֵי כִּלְאַיִם בְּצִיצִית, לְפִי שֶׁחוּטֵי תְכֵלֶת שְׁזוּרִים הֵם דִּכְתִיב פְּתִיל תְּכֵלֶת, טָווּי וְשָׁזוּר, וְכֵן חוּט לָבָן, וּכְשֶׁמְּחַבְּרָן יַחַד בִּשְׁתֵּי תְכִיפוֹת הֲווּ כִּלְאַיִם גְּמוּרִים דְּאוֹרַיְתָא. וְהָא דִתְנַן הָכָא אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי וְאָרוּג שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, לָאו לְמִדְרָשׁ אָרִיג מִשַּׁעַטְנֵז, דְּאָרִיג מִיַּחְדָּו נַפְקָא, דְּדָרְשִׁינַן מִנֵּיהּ דְּאַף שְׁתֵּי תְכִיפוֹת הֲוֵי חִבּוּר, וְלֹא מַיְתֵי שַׁעַטְנֵז אֶלָּא מִשּׁוּם טָווּי. וְרָאִיתִי לְאֶחָד מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁפֵּרֵשׁ שׁוּעַ טָווּי הַצֶּמֶר לְבַד וְהַפִּשְׁתִּים לְבַד, וָנוּז כְּלוֹמַר וְאַחַר כָּךְ נוּז דְּהַיְנוּ שְׁנֵיהֶם אֲרוּגִים יַחַד, וְהָכִי מִתְיַשֵּׁב לִישְׁנָא דְמַתְנִיתִין שַׁפִּיר טְפֵי, וְהָכִי מַשְׁמַע בַּיְרוּשַׁלְמִי. וּפֵרוּשִׁים הַרְבֵּה מָצָאתִי לְרַבּוֹתַי בְּפֵרוּשׁ שׁוּעַ טָווּי וָנוּז, וְכוּלְהוּ אִית לְהוּ פִּרְכָא לְבַד מֵהַאי דְּלֵית לֵיהּ פִּרְכָא:
נָלוֹז וּמֵלִּיז. עָקֹם וּמְעַקֵּם דַּרְכֵי אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. לְשׁוֹן אַל יָלִיזוּ מֵעֵינֶיךָ (משלי ג):