ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ז
עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה. כְּגוֹן חָמֵשׁ גְּפָנִים הַנְּטוּעוֹת בְּצַד גָּדֵר, וְאֵין מַחֲזִיקוֹת אֶת כָּל הַגָּדֵר, אֶלָּא שָׁלֹשׁ בְּרֹאשׁ הַקֶּרֶן מִזֶּה וּשְׁתַּיִם בְּרֹאשׁ הַקֶּרֶן הַשֵּׁנִי מִזֶּה, וּבְאֶמְצַע הַכֹּתֶל אֵין שָׁם גְּפָנִים אֶלָּא בִּשְׁנֵי זָוִיּוֹת הַכֹּתֶל עוֹמְדוֹת:
נוֹתְנִים לוֹ עֲבוֹדָתוֹ. שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּאן וְשִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּאן, וְזוֹרֵעַ שְׁאָר הַכֹּתֶל, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֹרֶךְ הַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְכוּ'. רַבִּי יוֹסֵי לְטַעֲמֵיהּ דְּאָסַר בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל גַּבֵּי גַת וְנֶקַע אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהָכָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא תֵימָא דַּוְקָא בְּגַת וְנֶקַע שֶׁסְּתוּמִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הוּא דְמַצְרִיךְ רַבִּי יוֹסֵי אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל אֵצֶל כֹּתֶל שֶׁאֵינוֹ מֻקָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹת אֵימָא לֹא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא, [הֲוָה אֲמֵינָא] בְּהָא מַצְרִיךְ רַבִּי יוֹסֵי אַרְבַּע אַמּוֹת מִשּׁוּם דְּיֵשׁ כָּאן [חֲמִשָּׁה] גְפָנִים בֵּין שְׁנֵי קְרָנוֹת שֶׁל כֹּתֶל, אֲבָל גַּבֵּי גַת וְנֶקַע שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא גֶפֶן יְחִידִית אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. וּלְעֵיל כָּתַבְנוּ דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: