ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. שֶׁכָּל שׁוּרָה שֶׁל גְּפָנִים רְחוֹקָה מֵחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה:
מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶלָּא שִׁשָּׁה טְפָחִים מִן הַשּׁוּרָה, כַּעֲבוֹדַת גֶּפֶן יְחִידִית:
צַלְמוֹן. שֵׁם מָקוֹם:
הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. כֶּרֶם גָּדוֹל הָיָה, שֶׁכָּל שׁוּרָה רְחוֹקָה מֵחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְלֹא הָיָה רוֹצֶה לְסַכֵּךְ גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ, וְהָיָה מְצָרֵף הַשּׁוּרוֹת שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, וְרָאשֵׁי הַגְּפָנִים דְּהַיְנוּ הַשֵּׂעָר שֶׁל כָּל שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם הוֹפֵךְ לְצַד אֶחָד אֵלּוּ כְּלַפֵּי אֵלּוּ, וְנִשְׁאָר הַמָּקוֹם פָּנוּי מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְזוֹרֵעַ, אֶלָּא שֶׁמַּנִּיחַ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וּלְשָׁנָה אַחֶרֶת עוֹשֶׂה לְהֵפֶךְ. שֶׁכָּךְ הָיָה דַרְכָּם, מָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִים בּוֹ שָׁנָה אַחַת לְשָׁנָה אַחֶרֶת מַנִּיחִים אוֹתוֹ בּוּר בְּלֹא חֲרִישָׁה וּבְלֹא זְרִיעָה:
אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמֹנֶה שְׁמֹנֶה אַמּוֹת מֻתָּר. קָסָבְרֵי כֵּיוָן דִּרְחוֹקוֹת הַשּׁוּרוֹת שְׁמֹנֶה אַמּוֹת הֲוָה לֵיהּ כְּגֶפֶן יְחִידִית, וּמַנִּיחַ סָמוּךְ לַשּׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ אֶת הַשְּׁאָר, וְלֹא בָעִינַן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אֶלָּא בְּכֶרֶם חָרֵב, אֲבָל בְּנוֹטֵעַ מֵעִקָּרָא כִּי מַרְחְקֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת דַּיּוֹ. וְכֵן הֲלָכָה: