ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. שֶׁל שְׁתֵּי שְׁתֵּי גְפָנִים, וְאֵין בָּהֶן אַחַת יוֹצְאָה זָנָב:
אִם אֵין בֵּינֵיהֶם שְׁמֹנֶה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. דְּמִצְטָרְפִין לִהְיוֹת כֶּרֶם, אֲבָל רְחוֹקִים שְׁמֹנֶה חוּץ מִמְּקוֹם הַגְּפָנִים אֵין מִצְטָרְפִים וַהֲרֵי הֵן כְּגֶפֶן יְחִידִית, וּמַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים מִשּׁוּרָה זוֹ וְשִׁשָּׁה טְפָחִים מִשּׁוּרָה זוֹ וְזוֹרֵעַ שֵׁשׁ אַמּוֹת שֶׁבָּאֶמְצַע:
בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת הֲווּ כְּכֶרֶם גָּדוֹל, וְהַמָּקוֹם שֶׁבֵּין כָּל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת מֵהֶן נִדּוֹן כְּדִין קָרַחַת הַכֶּרֶם שֶׁהוּא שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. אֲבָל חָרְבָה הַשּׁוּרָה הָאֶמְצָעִית, לְדִבְרֵי תַנָּא קַמָּא לֹא בָעִינַן בֵּינֵיהֶם שִׁעוּר קָרְחָה כֵּיוָן דְּלֹא נִשְׁתַּיֵּר כֶּרֶם, וְלֹא דָמֵי לְכֶרֶם בֶּן אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שׁוּרוֹת דְּכִי חָרְבָה הָאֶמְצָעִית אַכַּתִּי נִשְׁאַר כֶּרֶם, הִלְכָּךְ בָּעֵי הַמָּקוֹם הַמֻּקְרָח שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֲפִלּוּ חָרְבָה הַשּׁוּרָה הָאֶמְצָעִית. מֵאַחַר שֶׁהָיָה כְּבָר כֶּרֶם אַף עַתָּה דִּין כֶּרֶם יֵשׁ לוֹ וְצָרִיךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה:
שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן. כְּלוֹמַר שֶׁאִם לֹא הִגִּיעוּ לְעוֹלָם לִכְלַל כֶּרֶם וְלֹא הָיָה נוֹטְעָן מִתְּחִלָּה אֶלָּא שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לֹא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶן אֶלָּא שְׁמֹנֶה אַמּוֹת כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל, עַכְשָׁיו שֶׁנְּטָעָן שָׁלֹשׁ וְהִגִּיעוּ לִכְלַל כֶּרֶם אַף עַל פִּי שֶׁחָרְבָה אֶמְצָעִית וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא שְׁתַּיִם הֲרֵי הֵן כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב בְּאֶמְצָעִיתוֹ וְצָרִיךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: