ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. דְּכָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמֵי. וְהוּא שִׁעוּר כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי:
הֲרֵי הוּא כִּמְחִצָּה. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ גְּפָנִים מִצַּד זֶה וּזְרָעִים מִצַּד זֶה:
נִדּוֹן כְּפֶתַח. וַאֲפִלּוּ כְּנֶגְדּוֹ מֻתָּר לִסְמֹךְ, אֲבָל יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר לֹא חָשִׁיב כְּפֶתַח וְצָרִיךְ הַרְחָקָה כְּנֶגֶד הַמָּקוֹם הַפָּרוּץ:
וְאִם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ. אֲבָל כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד מֻתָּר אִם הוּא רָחָב אַרְבָּעָה, אֲבָל פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה אַף כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד אָסוּר: