ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
חָרִיעַ. כַּרְכּוֹם יְעָרִי, וְקוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי אלקורטו"ם. וּשְׁנֵי מִינִים הַלָּלוּ דְּהַיְנוּ חַרְדָּל וְחָרִיעַ הֵן מַזִּיקִין לַתְּבוּאָה, וְאִם לֹא שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה זְרָעָם וְרוֹצֶה בְקִיּוּמָם לֹא הָיָה מַנִּיחַ לְאָדָם אַחֵר שֶׁיִּזְרַע אֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ הַמִּינִים סָמוּךְ לַתְּבוּאָה שֶׁלּוֹ, הִלְכָּךְ נִרְאֶה כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּשָּׂדֶה:
אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת. שֶׁאֵינָן מַזִּיקִין לַיְרָקוֹת וְהָרוֹאֶה אוֹמֵר שֶׁל אָדָם אַחֵר הֵם וּבַעַל הַיְרָקוֹת אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן אִם הֵם סְמוּכִים לַיְרָקוֹת שֶׁלּוֹ לְפִי שֶׁאֵינָן מַזִּיקִין לָהֶן:
וְסוֹמֵךְ לְבוּר. אִם יֵשׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל תְּבוּאָה מְקוֹם בּוּר שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ וְזָרוּעַ בֵּית רֹבַע אוֹ יוֹתֵר, סוֹמֵךְ שָׁם זֶרַע אַחֵר, וְכֵן סוֹמֵךְ אֵצֶל נִיר וְהוּא מָקוֹם חָרוּשׁ:
וּלְגָפָה. גֶּדֶר אֲבָנִים סְדוּרוֹת כְּעֵין חוֹמָה בְּלֹא טִיט:
וּלְדֶרֶךְ. אִם דֶּרֶךְ הַיָּחִיד מַפְסֶקֶת בֵּין שְׁתֵּי שָׂדוֹת, מֻתָּר לִזְרֹעַ מִין אֶחָד בְּזוֹ וּמִין אֶחָד בְּזוֹ:
מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. שֶׁאֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו זֶרַע מֻתָּר לִסְמֹךְ מִבַּחוּץ זֶרַע אֶחָד, דִּכְגָדֵר דָּמֵי:
וּלְסֶלַע. לֹא אִצְטָרִיךְ לְמִתְנְיֵהּ, דְּאֵין לְךָ מְחִצָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, אֶלָּא לְאַשְׁמוּעִינַן דַּאֲפִלּוּ סֶלַע בָּעִינַן אַרְבָּעָה רֹחַב, דִּבְפָחוֹת מִכָּאן אֵין שְׁמָהּ מְחִצָּה לְהַפְסִיק: