ברטנורא על משנה כלאים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
תּוֹר. הוּא שֵׁם תַּכְשִׁיט שֶׁל אִשָּׁה שֶׁצּוּרָתוֹ מְשֻׁלֶּשֶׁת, כְּלוֹמַר בַּעַל שָׁלֹשׁ זָוִיּוֹת, לְשׁוֹן תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ (שיר השירים א), וְעַל שְׁמוֹ קוֹרִין קֶרֶן זָוִית הַמְחֻדֶּדֶת רֹאשׁ תּוֹר. וְאִם קֶרֶן זָוִית שֶׁל שָׂדֶה שֶׁהִיא זְרוּעָה חִטִּים נִכְנֶסֶת בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל שְׂעוֹרִים מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ וְנִכָּר שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָא:
מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. מֻתָּר לִסְמֹךְ אֵצֶל שְׂדֵה חִטִּין שֶׁלּוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁל שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְאֵין נִרְאֶה כְּכִלְאַיִם בְּשָׂדֵהוּ מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כְּסוֹף שְׂדֵה חֲבֵרוֹ:
מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן. שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא זְרָעוּהוּ שָׁם אֶלָּא כְּדֵי לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אִם טוֹבָה לִזְרֹעַ בָּהּ פִּשְׁתָּן אִם לָאו, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי לִזְרֹעַ תֶּלֶם אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן, שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת. אֲבָל שֶׁל מִין אַחֵר דְּאָדָם עָשׂוּי לִזְרֹעַ מִמֶּנּוּ תֶּלֶם אֶחָד בִּלְבָד, אֲפִלּוּ לֹא זְרָעוֹ אֶלָּא לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אָסוּר, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְצָרְכּוֹ זְרָעוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ:
אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין. אָסוּר לִסְמֹךְ תֶּלֶם אֶחָד, שֶׁהָרוֹאֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּלִבְדֹּק שָׂדֵהוּ הוּא עוֹשֶׂה:
מֻתָּר לִבְדֹּק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן. שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן לְקַיֵּם הַפִּשְׁתָּן אֶלָּא לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אִם הִיא יָפָה לְפִשְׁתָּן. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא: