ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ח
חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי. מְכַפְּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה. וְלֹא חָשׁ הַתַּנָּא לְהַזְכִּירָהּ, דְּמִסְתָּמָא כְּשֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ כְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם לֹא הָיָה מִתְחָרֵט לֹא הָיָה מֵבִיא קָרְבָּן:
אָשָׁם וַדַּאי. כְּגוֹן אֲשַׁם גְּזֵלוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת:
עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה. הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת. אֲבָל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוֹת, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וּמַסְקָנָא דְּמִלְּתָא בַּגְּמָרָא, שֶׁאִם הֵזִיד בַּעֲשֵׂה וּבְלָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, אוֹ שָׁגַג בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוֹת, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ. וְאִם הֵזִיד בְּלָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוֹת, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְאִם שָׁגַג בְּחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, הַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עִם הַתְּשׁוּבָה. וְאִם הֵזִיד בָּהֶם, תְּשׁוּבָה וְיוֹם כִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא חָטָא וְהֶחְטִיא אֲחֵרִים, אֲבָל אִם חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, אֵין כַּפָּרָתוֹ נִגְמֶרֶת עַד שֶׁיָּמוּת. וְכָל זֶה בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ הוּא מְכַפֵּר עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, חוּץ מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ: