ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח
משנה א
יוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה. אַף עַל גַּב דְּבַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי שְׁאָר עִנּוּיִין דְּלֵית בְּהוּ כָּרֵת תָּנָא אָסוּר. וְהָנֵי חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, דְּשַׁבָּת שַׁבָּתוֹן דֶּאֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, וְשַׁבָּת שַׁבָּתוֹן דְּאַחֲרֵי מוֹת, וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים, וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דֶּאֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם דְּאַחֲרֵי מוֹת, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב תְּעַנּוּ וְעִנִּיתֶם. וְהָנֵי דְּמַתְנִיתִין נַמִּי חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין נִינְהוּ, דִּשְׁתִיָּה וַאֲכִילָה אַחַת הֵן:
הַמֶּלֶךְ. צָרִיךְ שֶׁיִּתְרָאֶה נָאֶה, דִּכְתִיב (ישעיה לג) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ:
וְהַכַּלָּה. צְרִיכָה נוֹי כְּדֵי לְחַבְּבָהּ עַל בַּעֲלָהּ. וְכָל שְׁלֹשִׁים יוֹם קְרוּיָה כַּלָּה:
וְהֶחָיָה. יוֹלֶדֶת:
תִּנְעֹל. מִפְּנֵי הַצִּנָּה:
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אַכֻּלְּהוּ קָאֵי, אַמֶּלֶךְ וְכַלָּה וְחַיָּה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
משנה ב
כַּכּוֹתֶבֶת. תְּמָרָה גַּסָּה. וְהִיא פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה. וְאַף עַל גַּב דְּכָל שִׁעוּרֵי אֲכִילָה בִּכְזַיִת, הַיְינוּ מִשּׁוּם דִּכְתִיב בְּהוּ אֲכִילָה, אֲבָל הָכָא דְּלֹא כְּתִיב אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא תְּעֻנֶּה גְּמִירֵי דִּבְבָצִיר מִכְּכוֹתֶבֶת לֹא מִיַּתְבָא דַּעְתֵּיהּ וְהָוֵי מְעֻנֶּה. וּמִיהוּ קַיְמָא לָן דַּחֲצִי שִׁעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין חַיָּבִין כָּרֵת וְלֹא לוֹקִין אֶלָּא עַל כְּשִׁעוּר:
כִּמְלֹא לֻגְמָיו. כָּל שֶׁאִלּוּ יְסַלְּקֶנּוּ לְצַד אֶחָד יִהְיֶה אוֹתוֹ הַצַּד בּוֹלֵט וְנִרְאֶה, נִקְרָא מְלֹא לֻגְמָיו. וְשִׁעוּר זֶה בְּאָדָם בֵּינוֹנִי הוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעִית:
משנה ג
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. דְּמֵחַד קְרָא נָפְקֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְחַד שְׁמָא הוּא:
אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה. מִתְּרֵי קְרָאֵי נָפְקֵי, וּתְרֵי שֵׁמוֹת נִינְהוּ:
משנה ד
אֵין מְעַנִּין אוֹתָם. אֵין חַיָּבִין לִמְנֹעַ מֵהֶן מַאֲכָל:
מְחַנְּכִין אוֹתָן. לְשָׁעוֹת. הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּחָמֵשׁ אוֹ בְּשֵׁשׁ, כְּפִי כֹּחַ הַבֵּן:
קֹדֶם לְשָׁנָה. שָׁנָה אַחַת קֹדֶם לְפִרְקוֹ, אִם הַתִּינוֹק חוֹלֶה וְתַשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל:
וְקֹדֶם לִשְׁתַּיִם. אוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם פִּרְקוֹ אִם הַתִּינוֹק בָּרִיא. וּפִרְקָן הָוֵי הַתִּינֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהָבִיא סִימָנִים עַד זְמַן זֶה, וְאָז הִיא בַּת עָנְשִׁין. וּפִרְקוֹ שֶׁל תִּינוֹק הָוֵי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְקֹדֶם זֶה אֵינוֹ בַּר עָנְשִׁין:
משנה ה
עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה. הָעֻבָּר מֵרִיחַ רֵיחַ הַתַּבְשִׁיל וְהִיא מִתְאַוָּה לוֹ, וְאִם אֵינָהּ אוֹכֶלֶת שְׁנֵיהֶם מְסֻכָּנִים:
עַל פִּי בְקִיאִים. רוֹפְאִים מֻמְחִין בְּאֻמָּנוּתָן:
אֵין שָׁם בְּקִיאִין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. הָכִי מִפָּרְשָׁהּ מַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּסוֹמְכִין עַל דִּבְרֵי בְּקִיאִין, בִּזְמַן שֶׁהַחוֹלֶה אוֹמֵר אֵינִי צָרִיךְ אוֹ שׁוֹתֵק, אֲבָל אָמַר צָרִיךְ, אֵין שָׁם בְּקִיאִין כְּלָל, כְּלוֹמַר אֵין בְּקִיאוּתָן חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, אֲבָל מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּקִיאִין אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ:
משנה ו
בֻּלְמוּס. חֹלִי הָאוֹחֵז מֵחֲמַת רְעָבוֹן וּמְסֻכָּן לָמוּת, וּכְשֶׁמַּרְאִיתוֹ חוֹזֶרֶת בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְרַפֵּא:
כֶּלֶב שׁוֹטֶה. רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עָלָיו. וְסִימָנִים שֶׁלּוֹ, פִּיו פָּתוּחַ, רִירוֹ נוֹטֵף, אָזְנָיו סְרוּחוֹת, וּזְנָבוֹ מוּנַחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וּמְהַלֵּךְ עַל צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע:
אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ הָרוֹפְאִים בִּרְפוּאָה זוֹ, אֵינָהּ רְפוּאָה גְּמוּרָה לְהַתִּיר לוֹ אִסּוּר בְּהֵמָה טְמֵאָה עַל כָּךְ:
וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. קָסָבַר רְפוּאָה גְּמוּרָה הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ:
הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו. שֶׁמַּתְחִיל בְּשַׂר הַחֲנִיכַיִם לְהִתְאַכֵּל וּמִשָּׁם הוֹלֵךְ לַחֵךְ וְלַגָּרוֹן:
מַטִּילִין לוֹ סַם. שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב לִרְפוּאָה:
וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. כֹּל, לַאֲתוֹיֵי כְּגוֹן דִּפְשִׁיטָא לָן דִּבְשַׁבָּת זוֹ לֹא יָמוּת, אֶלָּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַעֲשׂוּ לוֹ הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְשַׁבָּת הַבָּאָה. וּכְגוֹן דַּאֲמָדוּהוּ לִשְׁתּוֹת סַם זֶה לִתְמָנְיָא יוֹמֵי, וְיוֹמָא קַמָּא שַׁבְּתָא, מַהוּ דְּתֵימָא לְעַכְּבִינְהוּ עַד לְאוֹרְתָּא כִּי הֵיכִי דְּלֹא נֵיחוּל עֲלֵיהּ תְּרֵי שַׁבָּתָא, קָא מַשְׁמַע לָן:
משנה ז
מְפַקְּחִין עָלָיו. חוֹפְרִין אֶת הַגַּל וּמְחַפְּשִׂין אַחֲרָיו. וְאִם בָּדְקוּ עַד חָטְמוֹ, בֵּין מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵת וְשׁוּב אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו, דִּכְתִיב (בראשית ז) כָּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו:
מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין עָלָיו. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא שֶׁרָאוּ בּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה אֶלָּא חַיֵּי שָׁעָה וּמִיָּד הוּא מֵת, קָא מַשְׁמַע לָן דִּמְפַקְּחִין עָלָיו בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ חַיֵּי שָׁעָה:
מֵת אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מַצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בְּהָא מוֹדֶה דְּאֵין מְפַקְּחִין. דְּגַבֵּי דְּלֵקָה הִתִּירוּ לְטַלְטֵל הַמֵּת וּלְהוֹצִיאוֹ, דְּאִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ, אֲבָל הָכָא אִי לֹא שָׁרֵית לֵיהּ לְפַקֵּחַ אֶת הַגַּל מַאי אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד דִּתְהָוֵי אִסּוּרָא דְּאוֹרָיְתָא דְּנִשְׁרֵי הָא מִקָּמֵי הָא:
משנה ח
חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי. מְכַפְּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה. וְלֹא חָשׁ הַתַּנָּא לְהַזְכִּירָהּ, דְּמִסְתָּמָא כְּשֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ כְּבָר עָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם לֹא הָיָה מִתְחָרֵט לֹא הָיָה מֵבִיא קָרְבָּן:
אָשָׁם וַדַּאי. כְּגוֹן אֲשַׁם גְּזֵלוֹת וַאֲשַׁם מְעִילוֹת:
עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה. הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת. אֲבָל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוֹת, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וּמַסְקָנָא דְּמִלְּתָא בַּגְּמָרָא, שֶׁאִם הֵזִיד בַּעֲשֵׂה וּבְלָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, אוֹ שָׁגַג בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוֹת, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ. וְאִם הֵזִיד בְּלָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַלְקוֹת, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְאִם שָׁגַג בְּחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, הַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עִם הַתְּשׁוּבָה. וְאִם הֵזִיד בָּהֶם, תְּשׁוּבָה וְיוֹם כִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא חָטָא וְהֶחְטִיא אֲחֵרִים, אֲבָל אִם חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם, אֵין כַּפָּרָתוֹ נִגְמֶרֶת עַד שֶׁיָּמוּת. וְכָל זֶה בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ הוּא מְכַפֵּר עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, חוּץ מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ:
משנה ט
אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב. תְּרֵי זִימְנֵי:
אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ וְכוּ'. שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ שׁוּב אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה, לְפִי שֶׁדּוֹמָה עָלָיו כְּהֶתֵּר:
סוף הספר