ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ו
בֻּלְמוּס. חֹלִי הָאוֹחֵז מֵחֲמַת רְעָבוֹן וּמְסֻכָּן לָמוּת, וּכְשֶׁמַּרְאִיתוֹ חוֹזֶרֶת בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְרַפֵּא:
כֶּלֶב שׁוֹטֶה. רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עָלָיו. וְסִימָנִים שֶׁלּוֹ, פִּיו פָּתוּחַ, רִירוֹ נוֹטֵף, אָזְנָיו סְרוּחוֹת, וּזְנָבוֹ מוּנַחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וּמְהַלֵּךְ עַל צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע:
אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ הָרוֹפְאִים בִּרְפוּאָה זוֹ, אֵינָהּ רְפוּאָה גְּמוּרָה לְהַתִּיר לוֹ אִסּוּר בְּהֵמָה טְמֵאָה עַל כָּךְ:
וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. קָסָבַר רְפוּאָה גְּמוּרָה הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ:
הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו. שֶׁמַּתְחִיל בְּשַׂר הַחֲנִיכַיִם לְהִתְאַכֵּל וּמִשָּׁם הוֹלֵךְ לַחֵךְ וְלַגָּרוֹן:
מַטִּילִין לוֹ סַם. שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב לִרְפוּאָה:
וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. כֹּל, לַאֲתוֹיֵי כְּגוֹן דִּפְשִׁיטָא לָן דִּבְשַׁבָּת זוֹ לֹא יָמוּת, אֶלָּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַעֲשׂוּ לוֹ הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְשַׁבָּת הַבָּאָה. וּכְגוֹן דַּאֲמָדוּהוּ לִשְׁתּוֹת סַם זֶה לִתְמָנְיָא יוֹמֵי, וְיוֹמָא קַמָּא שַׁבְּתָא, מַהוּ דְּתֵימָא לְעַכְּבִינְהוּ עַד לְאוֹרְתָּא כִּי הֵיכִי דְּלֹא נֵיחוּל עֲלֵיהּ תְּרֵי שַׁבָּתָא, קָא מַשְׁמַע לָן: