ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ו
חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין קַרְנָיו. לֹא הָיָה קוֹשֵׁר כָּל הַלָּשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בַּסֶּלַע, שֶׁמָּא תַּלְבִּין מִיָּד קֹדֶם דְּחִיפַת הַשָּׂעִיר, וּמִשִּׂמְחַת לִבּוּן הַלָּשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁמַּרְאֶה שֶׁכְּבָר נִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת יִשְׁכַּח מִצְוַת הַדְּחִיפָה וִידַמֶּה שֶׁכְּבָר נִשְׁלְמָה הַמִּצְוָה מֵאַחַר שֶׁהִלְבִּין הַלָּשׁוֹן. וְלֹא הָיָה קוֹשֵׁר כֻּלָּהּ בֵּין קַרְנָיו, שֶׁמָּא בִּשְׁעַת דְּחִיפָה יָכֹף הַשָּׂעִיר רֹאשׁוֹ תַּחַת גּוּפוֹ כְּשֶׁיִּפֹּל לַאֲחוֹרָיו וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹת הַלָּשׁוֹן כְּשֶׁתַּלְבִּין, וְיִהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֲצֵבִין. לְפִיכָךְ קָשַׁר חֶצְיָהּ בַּסֶּלַע, וְהִיא לֹא תַּלְבִּין לַחֲצָאִין עַד שֶׁתִּגְמֹר מְלֶאכֶת כֻּלָּהּ. וּכְשֶׁקּוֹשֵׁר בָּאַחֲרוֹנָה חֶצְיָהּ בֵּין קַרְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁתַּלְבִּין מִיָּד לֹא יָנִיחַ מִלְּדָחְפוֹ, הוֹאִיל וְהוּא עָסוּק בָּהּ:
בָּא וְיָשַׁב לוֹ. חוֹזֵר עַד סֻכָּה אַחֲרוֹנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת חֲכָמִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָא לְשָׁם בִּרְשׁוּת, לָזֶה הִתִּירוּ, לְפִי שֶׁיָּרֵא לַעֲמֹד בַּמִּדְבָּר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:
מְטַמֵּא בְּגָדִים. דִּכְתִיב (ויקרא טז) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: