ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. לֹא הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ כָּךְ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לִבּוֹ, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ אֵינוֹ רָעֵב כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הֻצְרַךְ אָדָם לְכָךְ:
וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה. שֶׁמִּירוּשָׁלַיִם וְעַד סֻכָּה רִאשׁוֹנָה מִיל, וְעֶשֶׂר סֻכּוֹת, וּבֵין כָּל סֻכָּה וְסֻכָּה מִיל, הֲרֵי מִירוּשָׁלַיִם עַד סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עֲשָׂרָה מִילִין. נִשְׁאַר מִסֻּכָּה אַחֲרוֹנָה לַצּוּק שְׁנֵי מִילִין, מְלַוִּין אוֹתוֹ מִיל כְּמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, וְעוֹמְדִים מֵרָחוֹק וְרוֹאִין אֶת מַעֲשָׂיו: