ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
וְכֶבֶשׁ. כְּמִין מַעֲלָה עָשׂוּ, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַכֶּבֶשׁ חוּץ לָעֲזָרָה וְחוּץ לָעִיר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַבַּבְלִיִּים לִגַּע בַּמְשַׁלֵּחַ, לְפִי שֶׁהָיוּ רְגִילִין לְתָלְשׁוֹ בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ טֹל מַהֵר וְצֵא וְאַל תַּשְׁהֶא עֲוֹנוֹתֵינוּ אֶצְלֵנוּ עוֹד:
מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם. מֵחֲשׁוּבֵי יְרוּשָׁלַיִם:
עַד סֻכָּה רִאשׁוֹנָה. סֻכּוֹת עָשׂוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְהוֹלְכִין בְּנֵי אָדָם לָגוּר שָׁם לִפְנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמְּלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה:
תִּשְׁעִים רִיס. הָיוּ מִירוּשָׁלַיִם וְעַד הַצּוּק. כָּל הַר גָּבוֹהַּ וְזָקוּף קָרוּי צוּק:
שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה. רִיסִין לְכָל מִיל. אֲנִי שָׁמַעְתִּי דְּרוּס גָּרְסִינַן בְּוָי"ו. וְהֵם מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים וְשֵׁשׁ פְּסִיעוֹת, כְּחֶשְׁבּוֹן רוּס. נִמְצְאוּ שִׁבְעָה רִיסִין וּמֶחֱצָה אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת פָּחוֹת חֲמִשָּׁה, קָרוֹב לְמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, וְתִשְׁעִים רִיס הֵם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל: