ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
עַל טָהֳרוֹ. אַחַר שֶׁגָּמַר כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁל קְרָנוֹת מַזֶּה עָלָיו שֶׁבַע פְּעָמִים, כְּדִכְתִיב (ויקרא טז) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם. טָהֳרוֹ, הַמָּקוֹם הַמְגֻלֶּה שֶׁבּוֹ, שֶׁחוֹתֶה הָאֵפֶר וְהַגֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ וּמַזֶּה עַל זְהָבוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ:
וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. שְׁיָרֵי דַּם הַחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ. דָּמִים הַחִיצוֹנִיִּים וְהַפְּנִימִיִּים הַנִּשְׁפָּכִים עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה, הָיוּ שׁוֹתְתִים וְנוֹפְלִים מִן הַיְּסוֹד לָרִצְפָּה וּמִתְעָרְבִין בָּאַמָּה סִילוֹן שֶׁבָּעֲזָרָה הַיּוֹצֵא לְנַחַל קִדְרוֹן:
לַגַּנָּנִים. לְבַעֲלֵי גִּנּוֹת:
וּמוֹעֲלִין בָּהֶם. אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּלֹא דָּמִים: