ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
בְּכָל יוֹם עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. דְּאָמַר מַר כָּל פִּנּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, שֶׁהוּא לַמִּזְרָח, שֶׁהֲרֵי הַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם, לְכָךְ עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, שֶׁסָּמוּךְ לִפְנוֹת לְיָמִין:
וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל. מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, לְהַרְאוֹת חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁהוּא כְּבֶן בַּיִת וְהוֹלֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא חָפֵץ, מַה שֶּׁאֵין שְׁאָר כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן: