ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
מְמָרֵס. מֵגִיס וּמְנַעֵר וּמְעָרֵב בּוֹ, שֶׁלֹּא יִקְפֶּה כְּשֶׁיִּשְׁהֶה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת:
עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי. כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שֶׁל אַבְנֵי הָרִצְפָּה קְרוּיָה רֹבֶד. וְאִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ רֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, שׁוּרָה רְבִיעִית שֶׁבְּתוֹךְ הַהֵיכָל מִפֶּתַח הַהֵיכָל וְלִפְנִים, דְּהָא כְּתִיב (ויקרא טז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְכוּ', אֶלָּא תָּנֵי רֹבֶד רְבִיעִי שֶׁל הֵיכָל, כְּלוֹמַר רֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה, כְּשֶׁיּוֹצֵא מִן הַהֵיכָל לָעֲזָרָה מוֹנֶה אֶת הָרְבָדִין וּמַנִּיחוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי, וְשָׁם עוֹמֵד הַמְמָרֵס בּוֹ. דְּאִלּוּ בְּתוֹךְ הַהֵיכָל אִי אֶפְשָׁר כִּדְאָמְרָן:
וְחוֹתֶה. אֶת הַגֶּחָלִים וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּחְתָּה עַד שֶׁיַּחְפֹּן בְּחָפְנָיו הַקְּטֹרֶת וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַכַּף, וְאַחַר כָּךְ יַכְנִיס כַּף וּמַחְתָּה לִפְנִים: