ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה י
בֶּן קָטִין. כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה:
עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵים עָשָׂר כֹּהֲנִים הַזּוֹכִים בַּפַּיִס שֶׁל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר מְקַדְּשִׁים בְּבַת אַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר כֹּהֲנִים הָיוּ כִּדְאָמְרָן בְּפִרְקָא בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא עָשָׂה דַּד לַשּׁוֹחֵט, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָר:
מוּכְנִי. גַּלְגַּל לְשַׁקְּעוֹ בַּבּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ מֵימָיו מְחֻבָּרִים בַּבּוֹר וְלֹא יִפָּסְלוּ בְּלִינָה:
נִבְרֶשֶׁת. מְנוֹרָה:
שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהָבִיא תּוֹרָה לִכְתֹּב מִמֶּנָּה פָּרָשַׁת סוֹטָה:
נִיקָנוֹר. שֵׁם אָדָם:
נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו. שֶׁהָלַךְ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם לְהָבִיא דְּלָתוֹת, וּבַחֲזָרָתוֹ עָמַד סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם לְטַבְּעָן, נָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וְהֵטִילוּהָ בַּיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, בִּקְּשׁוּ לְהָטִיל הָאַחֶרֶת, אָמַר לָהֶם הֲטִילוּנִי עִמָּהּ, מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַנָּמֵל שֶׁל עַכּוֹ הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיָצְאָה מִתַּחַת דָּפְנֵי הַסְּפִינָה: