ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
סָדִין שֶׁל בּוּץ. כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר שֶׁעֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּבִגְדֵי בּוּץ, לְפִי שֶׁהוּא רָגִיל לְשַׁמֵּשׁ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בְּבִגְדֵי זָהָב:
וְנִסְתַּפֵּג. וְנִתְקַנַּח:
וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. מִן הַכִּיּוֹר. שֶׁצָּרִיךְ לְכָל חֲלִיפוֹת בִּגְדֵי הַיּוֹם קִדּוּשׁ לִפְשִׁיטָה וְקִדּוּשׁ לִלְבִישָׁה. וּטְבִילָה רִאשׁוֹנָה זוֹ, שֶׁהַפְּשִׁיטָה שֶׁל בִּגְדֵי חֹל הִיא, לֹא הֻצְרַךְ קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַל הַפְּשִׁיטָה:
קְרָצוֹ. שְׁחָטוֹ בְּרֹב שְׁנֵי סִימָנִין, הֶכְשֵׁר שְׁחִיטָה בִּלְבַד:
וּמֵרַק אַחֵר. וְגָמַר כֹּהֵן אַחֵר בַּשְּׁחִיטָה, לְפִי שֶׁאֵין קַבָּלַת הַדָּם כְּשֵׁרָה אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְצָרִיךְ לְמַהֵר וּלְקַבֵּל:
עַל יָדוֹ. בִּשְׁבִילוֹ. אִי נַמִּי עַל יָדוֹ, אַחֲרָיו וְסָמוּךְ לוֹ, כְּמוֹ וְעַל יָדוֹ הֶחְזִיק, בְּסֵפֶר עֶזְרָא (פרק ג):