ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה א
אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה. הוּא הַסְּגָן:
צְאוּ וּרְאוּ. עַל מָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁהָיָה לָהֶם בַּמִּקְדָּשׁ:
זְמַן הַשְּׁחִיטָה. שֶׁהַשְּׁחִיטָה פְּסוּלָה בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם:
בַּרְקַאי. הֵאִיר וְהִבְרִיק הַשַּׁחַר:
הֵאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח. זְמַן זֶה אַחַר בַּרְקַאי דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא. וַהֲלָכָה כְּמַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל:
עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. אוֹתָן הָעוֹמְדִין לְמַטָּה שׁוֹאֲלִין לוֹ, הִגִּיעַ הָאוֹר לְחֶבְרוֹן, וְהוּא מֵשִׁיב, הֵן. וּכְדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת מַזְכִּירִין חֶבְרוֹן: