ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
תָּמִיד קָרֵב. מִשְּׁעַת הוֹלָכַת אֵבָרִים וָאֵילָךְ קָחָשֵׁיב:
עַצְמוֹ. בְּכָל יוֹם תִּשְׁעָה. שִׁשָּׁה לָאֵבָרִים וְלַקְּרָבַיִם, כִּדְאָמְרִינַן לְעֵיל, וְאֶחָד לַסֹּלֶת. וְאֶחָד לַחֲבִתִּין וְאֶחָד לַיַּיִן:
וּבֶחָג. שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵי נְסָכִין, אֶחָד שֶׁל יַיִן וְאֶחָד שֶׁל מַיִם, בְּיַד כֹּהֵן אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם:
שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. שֶׁבְּכָל יוֹם שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים לְהוֹסִיף עַל עֲצֵי מַעֲרָכָה, דִּכְתִיב (ויקרא א) וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁמּוֹסִיפִים שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים: