ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת. כָּךְ הָיוּ מַכְרִיזִין בָּעֲזָרָה. כְּלוֹמַר מִי שֶׁלֹּא זָכָה בַּקְּטֹרֶת כָּל יָמָיו יָבֹא וְיָפִיס. וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ פַּעַם אַחַת לִשְׁנוֹת בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת, דִּכְתִיב (דברים לג) יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכוּ' בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּלְפִי שֶׁכָּל כֹּהֵן הַמַּקְטִיר קְטֹרֶת הָיָה מִתְעַשֵּׁר וּמִתְבָּרֵךְ בִּשְׁבִילָהּ, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ מַנִּיחִין לִשְׁנוֹת בָּהּ אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מִתְעַשְּׁרִים וּמִתְבָּרְכִים בָּהּ:
חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. מִי שֶׁזָּכָה בַּפַּיִס פְּעָמִים אֲחֵרוֹת, וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה בּוֹ מֵעוֹלָם, בֹּאוּ וַהֲפִיסוּ:
מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין הָאֵבָרִים מִבֵּית הַמִּטְבָּחַיִם לֹא הָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתָם לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא נוֹתְנִים אוֹתָם מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח, וּמְפִיסִין פַּיִס אַחֵר מִי מַעֲלֶה אוֹתָם מִמְּקוֹם הַנָּחָתָן בַּכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. וְהָיוּ עוֹשִׂין כֵּן מִשּׁוּם בְּרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ: