ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
פִּרְחֵי כְהֻנָּה. בַּחוּרִים שֶׁמַּתְחִיל שְׂעַר זְקָנָם לִפְרֹחַ קְרוּיִין פִּרְחֵי:
בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה. הָאֶצְבַּע הַסְּמוּכָה לָאֲגוּדָל. וּלְשׁוֹן צְרֵדָה, צָרְתָא דְּדָא, כְּלוֹמַר צָרָתָהּ שֶׁל הָאֲגוּדָל הַסְּמוּכָה לָהּ, הָיוּ מְחַבְּרִים הָאֲגוּדָל בָּאֶצְבַּע הַסְּמוּכָה לָהּ וְשׁוֹמְטָהּ וּמַכֶּה עַל כַּפּוֹ וּמַשְׁמִיעַ קוֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישַׁן כֹּהֵן גָּדוֹל:
עֲמֹד. עַל רַגְלֶיךָ:
וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. שֶׁל שַׁיִשׁ, לְהָסִיר חֻמָּם, שֶׁצִּנּוּן הָרַגְלַיִם מֵסִיר הַשֵּׁנָה. וְהָפֵג לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ מְפִיגִין טַעֲמָן [בֵּיצָה יד.]: