ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
וְקוֹרִין לְפָנָיו. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים:
בְּסֵדֶר הַיּוֹם. בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת:
אִישִׁי. אֲדֹנִי:
שֶׁמָּא לֹא לָמָדְתָּ. בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיוּ צְרִיכִין לְכָךְ, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים עַל פִּי הַמַּלְכוּת, דְּאִלּוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא הַגָּדוֹל שֶׁבַּכֹּהֲנִים בְּחָכְמָה בְּנוֹי בְּכֹחַ וּבְעֹשֶׁר, וְאִם לֹא הָיָה לוֹ עֹשֶׁר אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו, גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו:
שֶׁיְּהֵא מַכִּיר. מִתְבּוֹנֵן בַּבְּהֵמוֹת הָעוֹבְרוֹת לְפָנָיו לָתֵת אֶל לִבּוֹ הִלְכוֹת סֵדֶר הַיּוֹם: