ברטנורא על משנה יומא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם. שֶׁל תְּמִידִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָגִיל בַּעֲבוֹדָה:
וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. מְדַשְּׁנָן מִן הָאֵפֶר שֶׁל הַפְּתִילוֹת שֶׁכָּבוּ:
וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים. אִם יִרְצֶה לְהַקְרִיב כָּל קָרְבָּן שֶׁיִּרְצֶה מַקְרִיב, וְאֵין אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר יְכוֹלִין לְעַכֵּב עַל יָדוֹ:
מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ. רֹאשׁ הוּא לְהַקְרִיב כָּל חֵלֶק שֶׁיִּבְחַר:
וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. בַּחֲלֻקַּת הַקָּדָשִׁים נוֹטֵל מָנָה יָפָה שֶׁיִּבְחַר לוֹ. וְהָנֵי מִלֵּי בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקָדְשֵׁי גְּבוּל אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶחָד כֹּהֵן הֶדְיוֹט חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה: