ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
מְטַהֲרִים אֶת הַנִּצּוֹק. דִּתְנַן בְּמַסֶּכֶת מַכְשִׁירִין, כָּל הַנִּצּוֹק, טָהוֹר. אִם מְעָרֶה מִכְּלִי טָהוֹר לִכְלִי טָמֵא, מַה שֶׁנִּשְׁאָר בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן, טָהוֹר, דְּנִצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר:
אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מִן הַקְּבָרוֹת. מוֹדוּ בָּהּ צְדוֹקִים דִּטְהוֹרָה, דִּכְתִיב (ויקרא יא) מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר:
שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶן דַּעַת. שֶׁיְּכַוְּנוּ לְהַפְסִיד מָמוֹן לְבַעֲלֵיהֶן:
יֵלֵךְ וְיַדְלִיק גְּדִישׁוֹ שֶׁל אַחֵר. וְנִמְצָא מַפְסִיד אֶת רַבּוֹ מֵאָה מָנֶה בְּכָל יוֹם: