ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
אוֹמְרִים צְדוֹקִין. הַמַּכְחִישִׁין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נִקְרָאִים צְדוֹקִים, עַל שֵׁם צָדוֹק וּבַיְתּוֹס תַּלְמִידָיו שֶׁל אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ שֶׁהִתְחִילוּ בְּקַלְקָלָה זוֹ תְּחִלָּה. לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ מֵאַנְטִיגְנוֹס רַבָּן אַל תִּהְיוּ כָּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אָמְרוּ, אֶפְשָׁר פּוֹעֵל טוֹרֵחַ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְלָעֶרֶב אֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, וּפָרְשׁוּ מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, וְנִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם כִּתּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה נִשְׁאֲרוּ מֵהֶם פְּלִיטִים בְּמִצְרַיִם בְּדַמֶּשֶׂק וּבְקוֹסְטַאנְטִינָ"א, וְהֵם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵינוּ וְלִצְנִינִים בְּצִדֵּנוּ, וְאָנוּ קוֹרִים לָהֶם קָרָאִים, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא הַמִּקְרָא בִּלְבַד:
קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם. מִתְרַעֲמִים אָנוּ עַל מִדּוֹתֵיכֶם:
פְּרוּשִׁים. לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ קוֹרִין פְּרוּשִׁים, לְפִי שֶׁאוֹכְלִין חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וּפְרוּשִׁים מִמַּגַּע עַם הָאָרֶץ, דִּתְנַן בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים:
וְסִפְרֵי הֲמִירָם. סִפְרֵי הַמִּינִים. וְנִקְרָאִים הֲמִירָם, שֶׁהֵמִירוּ דַּת הָאֱמֶת בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר: תַּרְוָדוֹת. כַּפּוֹת שֶׁאוֹכְלִים בָּהֶן. לְשׁוֹן מְלֹא תַּרְוַד רָקָב:
אַף סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן. שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם אָדָם שְׁטִיחִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם הָיָה מֵשִׁיב לָהֶם, וְלֹא לְפִי הָאֱמֶת. דְּטַעֲמָא דְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ הַסְּפָרִים לִידֵי פְּסֵידָא, שֶׁהָעַכְבָּרִים הַמְּצוּיִּן אֵצֶל הָאֳכָלִים הָיוּ מַפְסִידִים אֶת הַסְּפָרִים, כִּדְפָרְשִׁינַן בְּסוֹף זָבִים: