ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן. לְפִי שֶׁאוֹתָהּ פָּרָשָׁה הִיא חֲשׁוּבָה כְּסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (והוא בגמרא שבת דף קטז. תוספות יום טוב), חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט) אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרוֹת, שֶׁסֵּפֶר וַיְדַבֵּר נֶחֱלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְאַרְבָּעָה סְפָרִים אֲחֵרִים, הֲרֵי שִׁבְעָה:
מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ. כְּלוֹמַר יְרִיעָה שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְתַּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, נִתְקַדְּשָׁה וּמְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם:
קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מִפְּנֵי שֶׁחָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הִיא, וְלֹא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה:
כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ. וְכֵן הֲלָכָה: