ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג
משנה א
הַמַּכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנֻגָּע יָדָיו תְּחִלּוֹת. פּוֹסֵל אֶחָד בְּחֻלִּין, דְּרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי בְּחֻלִּין. וּמְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד בַּתְּרוּמָה. וּמְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד בַּקֹּדֶשׁ:
כֹּל הַמְטַמֵּא בְגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. כְּגוֹן זוֹבוֹ שֶׁל זָב וְרֻקּוֹ, וְכָל הָנֵי דִּתְנַן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּזָבִים, שֶׁהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ:
וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לָהֶם לִהְיוֹת תְּחִלָּה. שֶׁאֵין רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלָּה אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ בְּאַב הַטֻּמְאָה. וְאִם נָגַע בְּיָדָיו בְּאַב הַטֻּמְאָה, נִטְמָא כָּל גּוּפוֹ. הִלְכָּךְ אֵין בְּיָדִי לִמְצֹא [לָכֶם] יָדַיִם תְּחִלָּה, חוּץ מֵהַמַּכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנֻגָּע, שֶׁאִם הִכְנִיס יָדָיו לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ. וְהַמְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָשׁוּב אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא בְּגָדִים וְלַעֲשׂוֹת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, אֵינוֹ חָשׁוּב אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם, אֲבָל מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם שֶׁנָּגְעוּ בוֹ לִהְיוֹת תְּחִלּוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
אֶת שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה. כְּלוֹמַר, אֳכָלִים וְכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה:
מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. וְלֹא אֳכָלִים וְכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין. דְּאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
בַּמֶּה הָיְתָה הַטֻּמְאָה. שֶׁל תַּנּוּר, בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ בְמַשְׁקֶה:
משנה ב
כֹּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. דְּהַיְנוּ שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא פּוֹסֵל שְׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה:
הַיָּד מְטַמְּאָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ. מִי שֶׁהָיְתָה יָדוֹ אַחַת טְמֵאָה וְנָגְעָה בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת טְהוֹרָה, נִטְמֵאת, וְחָזְרוּ שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת:
וַהֲלֹא כִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן לִהְיוֹת שֵׁנִי לַטֻּמְאָה וּפוֹסְלִים אֶת הַתְּרוּמָה, וְהֵן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם הַנּוֹגְעוֹת בָּהֶן לַעֲשׂוֹתָן שְׁנִיּוֹת, אַלְמָא שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי:
וְלֹא דִבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְטֻמְאַת יָדַיִם בְּכָל הַטֻּמְאוֹת, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הִיא, דִּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן עֵרוּבִין וּ[נְטִילַת] יָדַיִם. וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁמְּטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם נַמִּי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִשְּׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר שֶׁגָּזְרוּ בּוֹ בַּיּוֹם. וְאֵין דָּנִים זוֹ מִזּוֹ לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי הָכִי נַמִּי בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת יִהְיֶה שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי, דְּמַאי דְּתַקּוּן תַּקּוּן, מַאי דְּלֹא תַּקּוּן לֹא תַּקּוּן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
משנה ג
רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. דִּכְשֶׁגָּזְרוּ עַל הַיָּדַיִם הַבָּאוֹת מֵחֲמַת סֵפֶר שֶׁפּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה, גָּזְרוּ נַמִּי עַל הַיָּדַיִם שֶׁנָּגְעוּ בִּרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
משנה ד
שֶׁמִּלְּמַעְלָן וְשֶׁמִּלְּמַטָּן. שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ פָּנוּי בְּלֹא כְתִיבָה לְמַעְלָה מִן הַדַּף שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּלְמַטָּה טֶפַח:
שֶׁבַּתְּחִלָּה וְשֶׁבַּסּוֹף. בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ פָּנוּי כְּדֵי לִגְלֹל כָּל הַסֵּפֶר, כְּלוֹמַר כְּשִׁעוּר הֶקֵּף שֶׁל כָּל הַסֵּפֶר, שֶׁהַסֵּפֶר מִסּוֹפוֹ לִתְחִלָּתוֹ הוּא נִגְלָל, דּוּמְיָא דִּמְזוּזָה דְּכוֹרְכִים אוֹתָהּ מֵאֶחָד כְּלַפֵּי שְׁמַע. וּבְסוֹפוֹ, כְּדֵי לָגֹל עַמּוּד. וְדַוְקָא כְּשֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא תּוֹרָה לְבַדָּהּ, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל הַמַּדְבִּיק תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּיַחַד, צָרִיךְ כְּדֵי לָגֹל כָּל הַסֵּפֶר בְּסוֹפוֹ, וּכְדֵי לָגֹל עַמּוּד בִּתְחִלָּתוֹ. שֶׁאִם הוּא גּוֹלְלוֹ לִתְחִלָּתוֹ, נִמְצֵאת תּוֹרָה מִבַּחוּץ, וּגְנַאי הוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה תּוֹרָה שׁוֹמֵר לִנְבִיאִים וּכְתוּבִים. וּבְהָכִי מַיְרֵי הָא דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּבָבָא בַתְרָא, וְעוֹשֶׂה לוֹ כְּדֵי לָגֹל עַמּוּד בִּתְחִלָּתוֹ וּכְדֵי הֶקֵּף כָּל הַסֵּפֶר בְּסוֹפוֹ:
משנה ה
כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן. לְפִי שֶׁאוֹתָהּ פָּרָשָׁה הִיא חֲשׁוּבָה כְּסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (והוא בגמרא שבת דף קטז. תוספות יום טוב), חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט) אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרוֹת, שֶׁסֵּפֶר וַיְדַבֵּר נֶחֱלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְאַרְבָּעָה סְפָרִים אֲחֵרִים, הֲרֵי שִׁבְעָה:
מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ. כְּלוֹמַר יְרִיעָה שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְתַּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, נִתְקַדְּשָׁה וּמְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם:
קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מִפְּנֵי שֶׁחָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הִיא, וְלֹא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה:
כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ. וְכֵן הֲלָכָה: