ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
גְּלֻסְקִין. כִּכְּרוֹת לֶחֶם נָקִי וְטָהוֹר:
וְאִם הֵדִיחַ בָּהֶן יָדָיו. וְטָח אֶת הַגְּלֻסְקִין בְּיָדוֹ:
כְּשֵׁרִים. הַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי לִנְטִילָה. שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית מְלָאכָה בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי, אֶלָּא בַּמַּיִם שֶׁלָּקַח בְּחָפְנָיו:
מַנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו. וּבִרְכָּיו מְסַיְּעִין לִשְׁפֹּךְ, וְהַיְנוּ כֹּחַ גַּבְרָא, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא פָּלֵיג רַבִּי יוֹסֵי בְּהָא:
וּמַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ. וַאֲפִלּוּ הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ אַחַר כָּךְ וְהֶחָבִית שׁוֹפֶכֶת מַיִם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, מֵחֲמַת הַטָּיָתוֹ הוּא, וַחֲשִׁיב כֹּחַ גַּבְרָא:
וְהַקּוֹף. חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ מונ"א בְּלַעַ"ז. וְיֵשׁ לָהּ יָדַיִם כִּידֵי אָדָם:
נוֹטֵל לַיָּדַיִם. דְּכֹחַ נוֹתֵן בָּעִינַן, כֹּחַ אָדָם לֹא בָּעִינַן:
רַבִּי יוֹסֵי פוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ. בְּקוֹף, וּבְמַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ. בְּקוֹף, מִשּׁוּם דְּבָעִינַן כֹּחַ אָדָם וְלֵיכָּא. וּמַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ, לָאו כֹּחַ גַּבְרָא חֲשִׁיב לֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: