ברטנורא על משנה ידים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
בִּכְלֵי גְלָלִים. כֵּלִים עֲשׂוּיִין מִגִּלְלֵי הַבָּקָר. דְּלָא חֲשִׁיבֵי כֵלִים לְעִנְיַן טֻמְאָה:
לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ. מִשּׁוּם דְּשִׁבְרֵי כֵלִים נִינְהוּ:
וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית. דְּלָאו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתוֹכָהּ עֲבִידָא אֶלָּא כִּסּוּי לֶחָבִית:
בְּחָפְנָיו. שֶׁלֹּא יְמַלֵּא חָפְנָיו מַיִם וְיִשְׁפֹּךְ עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ:
שֶׁאֵין מְמַלְּאִים. מִלּוּי מַיִם חַיִּים לְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת שֶׁל אֵפֶר פָּרָה. דִּכְלִי בָּעִינַן, דִּכְתִיב (במדבר יט) מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:
וְאֵין מְקַדְּשִׁים. נְתִינַת הָאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַמַּיִם:
וְאֵין מַזִּין. שֶׁטּוֹבֵל הָאֵזוֹב בִּכְלִי כְּדֵי לְהַזּוֹת:
צָמִיד פָּתִיל. שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס שֶׁהִקִּיפָן צָמִיד פָּתִיל וּמֻנָּחִין בְּאֹהֶל הַמֵּת, אֵין מַצִּילִין עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן:
שֶׁאֵין מַצִּילִין. כְּמוֹ וְאֵין מַצִּילִין. וְדֻגְמָתוֹ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּבֵיצָה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא. וּפֵרְשׁוּ בַּגְּמָרָא, הָכִי קָאָמַר, וְאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:
מִיַּד כְּלִי חֶרֶס. אִם נָפַל שֶׁרֶץ בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס, נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבָּאֲוִירוֹ, חוּץ מִכֵּלִים וְאָדָם שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, דִּכְתִיב (ויקרא יא) כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֳכָלִין וּמַשְׁקִין מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין אָדָם וְכֵלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. וְאִם שִׁבְרֵי כֵּלִים נְתוּנִים בְּתַנּוּר שֶׁל חֶרֶס וְשֶׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֵין הַשְּׁבָרִים מַצִּילִין עַל הָאֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָן: