ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ו
הֵן חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל סָפֵק. וְאֶחָד מִבְּנֵי הָרִאשׁוֹן חוֹלֵץ שֶׁמָּא בֶּן אֲבִיהֶם הָיָה. וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁמָּא בֶּן הָאַחֲרוֹן הוּא וַהֲרֵי הוּא אֲחִיהֶן מִן הָאֵם וְלֹא מִן הָאָב וְאִשְׁתּוֹ עֲלֵיהֶן בְּכָרֵת. וְכֵן בְּנֵי הָאַחֲרוֹן. וְכֵן הוּא חוֹלֵץ לִנְשׁוֹתֵיהֶן וְלֹא מְיַבֵּם:
הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן וּמִן הָאַחֲרוֹן. שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם:
הוּא אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. לְאֵשֶׁת בֶּן הָרִאשׁוֹן, אִם אָחִיו הוּא הֲרֵי טוֹב, וְאִם לָאו, נָכְרִית הִיא אֶצְלוֹ, וּכְגוֹן שֶׁאֵין שָׁם אָח אֶלָּא הוּא, דְּלֵיכָּא לְסַפּוּקֵי בִּיבָמָה לַשּׁוּק. וְכֵן לְאֵשֶׁת בֶּן הָאַחֲרוֹן:
הֵם אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם. אוֹ בֶּן הָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן הָאַחֲרוֹן חוֹלֵץ לָהּ וַחֲבֵרוֹ מְיַבֵּם. אִם יְבִמְתּוֹ הִיא הֲרֵי טוֹב, וְאִם לָאו, נָכְרִית הִיא. וּמִשּׁוּם יְבָמָה לַשּׁוּק לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁהֲרֵי חָלַץ לָהּ יְבָמָהּ: