ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ז
וְנוּמֵתִי לוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ:
כֵּן הַדְּבָרִים. שֶׁכָּל חֲבֵרָיו חוֹלְקִים עָלָיו:
מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת. וְאֵינִי יָכוֹל לֵילֵךְ אֶצְלְכֶם לְהָעִיד מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי, אֶלָּא אֱמֹר לָהֶם אַתָּה זֶה הָעֵדוּת בִּשְׁמִי:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים כוּ' וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּחַד מִנַּיְהוּ. אֶלָּא הֲלָכָה מַשִּׂיאִים עַל פִּי אִשָּׁה וְעַל פִּי קְרוֹבִים חוּץ מֵחָמֵשׁ נָשִׁים דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין, וְעֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי שִׁפְחָה, כָּשֵׁר לְעֵדוּת אִשָּׁה:
לֹא תְּהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. כְּלוֹמַר מְיֻחֶסֶת לֹא תְהֵא נֶאֱמֶנֶת כְּפֻנְדָּקִית גּוֹיָה, בִּתְמִיהַּ, וְאִם הֶאֱמִינוּ הַפּוּנְדָּקִית גּוֹיָה מֵסִיחָה לְפִי תֻּמָּהּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּאִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית:
לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת. כְּלוֹמַר שֶׁגַּם הַפֻּנְדָּקִית אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת:
סוף הספר