ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
וְהַשּׁוֹטֶה. אֲפִלּוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין לֹא פּוֹסֵל וְלֹא מַאֲכִיל, שֶׁאֵין קִנְיָנוֹ קִנְיָן:
נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל. מִיָּד. וְהוּא הַדִּין אִם יְלָדַתּוּ וָמֵת:
עִבְּרָה לֹא תֹאכַל. שֶׁהָעֻבָּר אֵינוֹ מַאֲכִיל:
גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב. שֶׁהַבּוֹעֵל אֵינוֹ מַאֲכִיל, לְפִי שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ לְשֵׁם קִדּוּשִׁין וְלָאו קִנְיָנוֹ הִיא, וּבְנוֹ מַאֲכִיל:
הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה. אִם בָּא עַל הַכֹּהֶנֶת פְּסָלָהּ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה:
וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זָרַע. אִם יֵשׁ לָהּ זֶרַע לְבַת כֹּהֵן מִיִּשְׂרָאֵל כָּשֵׁר:
נִכְבַּשׁ. נִדְחַק וּבָא עָלֶיהָ:
הֲרֵי זֶה עֶבֶד. שֶׁוְּלַד שִׁפְחָה כָּמוֹהָ:
הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. אִם מֵת אָבִיו, אַף עַל גַּב דְּהַוָּלָד קַיָּם וּבְעָלְמָא וָלָד פּוֹסֵל, הַאי לֹא פָּסִיל, דְּלָאו בָּתַר אֲבוּהּ שָׁדִינַן לֵיהּ, דְּלָאו זַרְעוֹ הוּא: