ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר נָתַן גֵּט וּבָעַל. אַיָּבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת קָאֵי. וְאַף עַל גַּב דְּתָנָא לְעֵיל, הֲדַר תַּנְיָא הָכָא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּבָעֵי לְאִפְלוּגֵי בֵּין בִּיאָה לַחֲלִיצָה, דַּחֲלִיצָה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, וְהַבִּיאָה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה. וּלְאַשְׁמוֹעִינַן נַמִּי פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן:
בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ וְחָלַץ לְזוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר אוֹ בְּבַעֲלַת הַגֵּט, לֹא מַהֲנֵי הַמַּאֲמָר וְלֹא בָּעִינַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ:
בַּסּוֹף. אַחַר מַאֲמָר וְגֵט חָלַץ:
אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. וַחֲלִיצָה גְּמוּרָה הִיא, וְאִי הֲדַר וְעָבֵיד מַאֲמָר לֹא בַּעְיָא גֵּט, מִשּׁוּם דַּחֲלִיצָה גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִים נִינְהוּ, וְאַף עַל גַּב דְּהִיא חֲלִיצָה פְּסוּלָה:
הַבִּיאָה בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁלִישִׁית, אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ:
בַּסּוֹף. גֵּט לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ וְחָזַר וּבָא (עליה) עַל [הָאַחַת], יֵשׁ אַחַר בִּיאָה זוֹ זִקַּת יְבָמִין, וְכִי מַפִּיק לָהּ בָּעֵי חֲלִיצָה וְלֹא סַגִּי לָהּ בְּגֵט:
אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. וְנָפְקָא בְּגֵט בְּלֹא חֲלִיצָה. וְאִי הֲדַר וְקִדֵּשׁ לְאִידָךְ אַחַר בִּיאָה אֵין בְּמַעֲשָׂיו כְּלוּם: