ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
חָלַץ וְחָלַץ. מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, שֶׁאֵין אַחַר חֲלִיצָה רִאשׁוֹנָה שׁוּם זִקַּת יְבָמִין, וַחֲלִיצָה בַּתְרַיְתָא לָאו כְּלוּם הִיא, וַאֲפִלּוּ לִכְהֻנָּה אֵינָהּ פְּסוּלָה. וְכֵן חָלַץ לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ, וְכֵן נָתַן גֵּט לְזוֹ אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁל זוֹ, אוֹ אִם בָּעַל לְזוֹ אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁל זוֹ, אֵין מַעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם. אוֹ אִם בָּעַל תְּחִלָּה וְחָזַר וּבָעַל לַשְּׁנִיָּה, אוֹ בָּעַל תְּחִלָּה וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁנִיָּה, אוֹ נָתַן גֵּט לַשְּׁנִיָּה אוֹ חָלַץ לַשְּׁנִיָּה, אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם, וּמַעֲשֶׂה אַחֲרוֹן לֹא חָשִׁיב וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַשְּׁנִיָּה:
אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. אַרֵישָׁא קָאֵי. וְאַסֵּיפָא צָרִיךְ לְמֵימַר אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם: