ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין. לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת. כְּרַבָּנָן דְּיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר:
וַחֲלִיצָה. לְאַחַת מֵהֶן, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
מַאֲמָר לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. פָּסַל גֵּט שֶׁל אַחֲרוֹנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, דְּקָם לֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וּצְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ:
מַאֲמָר לָזוֹ וּבָעַל לָזוֹ צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין. זוֹ גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וְזוֹ גֵּט לְבִיאָתוֹ:
וַחֲלִיצָה. לְאַחַת מֵהֶן וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
גֵּט לָזוֹ וּבָעַל לָזוֹ צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. וְאָסוּר לְקַיְּמָהּ, דְּקָם עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה מִשּׁוּם גֵּט רִאשׁוֹן, וּבְגֵט לְחוּדָא לֹא נַפְקָה בַּעֲלַת בִּיאָה, דְּבִיאָה פְּסוּלָה הִיא:
אֵין לְאַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. וְאִי הֲדַר מְקַדֵּשׁ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ לֹא תָּפְסֵי בָהּ קִדּוּשִׁין, כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה: