ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
נָתַן גֵּט וְעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. דְּגֵט דָּחִי קְצָת וְשִׁיֵּר קְצָת, וּמַאֲמָר קָנִי שְׁיוּרָא דְּגֵט, הִלְכָּךְ צְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ:
נָתַן גֵּט וּבָעַל. אָסוּר לְקַיְּמָהּ, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנָּתַן גֵּט קַיְמָא עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וּצְרִיכָה גֵּט לְבִיאָתוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ:
אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. הָא מַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא הֲלָכָה כַּחֲכָמִים, שֶׁאוֹמְרִים יֵשׁ אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, וְאִם קִדְּשָׁהּ אַחַר חֲלִיצָה צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט:
אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. שָׁוִין הֵן שֶׁיֵּשׁ אַחַר גֵּט רִאשׁוֹן אוֹ אַחַר מַאֲמָר רִאשׁוֹן כְּלוּם וְאֵין אַחַר בִּיאָה שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּלוּם וְאֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם: