ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ב
כֵּיצַד. לָאו אַפְּלֻגְתָּא קָאֵי אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ, וְאַיָּבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, כֵּיצַד דִּין יָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת:
צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. וְאִם רָצָה לִכְנֹס לֹא יִכְנֹס, דְּכֵיוָן דְּהִתְחִיל בְּגֵרוּשִׁין קַיְמָא עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה:
צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. דַּחֲלִיצָה אַפְקַעְתָּא לַזִּקָּה, וְגֵט בָּעֵי לְאַפְקוּעֵי קִדּוּשִׁין דִּילֵיהּ, דַּחֲלִיצָה לֹא מַפְקְעָא קִדּוּשִׁין: